זרם הכסף מסין מספק להוליווד אוויר לנשימה בתקופה בה תעשיית הסרטים האמריקנית נאבקת בירידה במספר הצופים ובתחרות מצד אמזון ונטפליקס, אבל הכסף הזה איננו ניתן בחינם – כותב ניו-יורק טיימס, בסדרת כתבות על עלייתה של מעצמת-העל הסינית. כאשר יוצרי הסרט "פיקסלים" רצו להראות חייזרים קודחים חור בחומה הסינית הגדולה, החליטו מנהלי סוני שלא להסתכן ושלחו את החייזרים לפוצץ את הטאג' מאהל.

לפני שני עשורים בלבד, סרטים אמריקניים מובילים מתחו ביקורת על סין; היום אין סיכוי שיופקו סרטים כאלה, ולא רק במקרים בהם המימון מגיע מסין, אלא גם מתוך חשש שהקרנתם תיאסר בשוק הגדול ביותר בעולם. מבחינתו של נשיא סין, שי ג'ינפינג, מדובר בחלק ממטרה נרחבת בהרבה: "לספר היטב את סיפורה של סין" – כלומר, סיפור העולה בקנה אחד עם הקו של המפלגה. ולתעשיית הסרטים יש תפקיד חשוב בתעמולה הסינית.

מבין 100 הסרטים הרווחים ביותר של הוליווד בשנים 2013-1997, רק 12 מומנו חלקית בידי כסף סיני; בחמש השנים האחרונות מדובר על 41. האולפנים האמריקניים גם רוצים לתפוס נתח מהשוק הגדל במהירות של צופי הקולנוע בסין, שוק אשר ברבעון הראשון של השנה עבר לראשונה את ארה"ב בשיעור ההכנסות. חסימת השוק הסיני עלולה להיות הרסנית, וזהו מניע משמעותי בצנזורה העצמית של האולפנים. "אנחנו רוצים לראות דימוי חיובי של סין", אמרה בשנת 2013 ז'אנג שון, שהייתה אז נשיאת חברת צ'יינה פילם, לאנשי קולנוע אמריקנים בכירים.

המאמצים הסיניים ליצור תדמית חיובית למדינה חורגים מגבולות הוליווד, מציין הטיימס. בשנת 2016 יצא לאקרנים הסרט "החומה הגדולה" – הפקה סינית-אמריקנית בת 150 מיליון דולר, בכיכובו של מאט דיימון. זו הייתה ספינת הדגל של סין, אבל מאז היא מעדיפה לממן בעצמה הפקות צנועות יותר המיועדות לשוק המקומי הגדל בהתמדה. כדי לעשות זאת, היא מגייסת את בכירי הוליווד – מפיקים, מומחים טכניים ואפילו ידוענים מובילים.

עם זאת, מדגיש העיתון, מי שעובד עם סין צריך לדעת שהוא הולך על חבל דק. למדינה יש רשימה שחורה של אמנים להם אסור להיכנס לתחומה, הכוללת בין היתר את ביורק (משום ששרה את "טיבט, טיבט"), ג'ון בון ג'ובי (משום שהקרין את תמונת הדלאי לאמה בקונצרט), מיילי סיירוס (משום שעשתה עיניים מלוכסנות למצלמה), ליידי גאגא (משום שנפגשה עם הדלאי לאמה), אלטון ג'ון (משום שהקדיש הופעה לפעיל זכויות האדם איי וויווי) ובראד פיט (משום שכיכב בסרט "טיבט" ב-1997).

הגורם החיוני ביותר במערכת התעמולה הסינית, כותב הטיימס, הוא
CGTN - הזרוע הבינלאומית של חברת השידור הלאומית, CCTV. יש לה עובדים ביותר מ-70 מדינות, המשדרים באנגלית, ספרדית, צרפתית, ערבית ורוסית. המשימה שלה: לדווח על החדשות "מנקודת מבט סינית". וזה אומר: לשבח את יוזמתו של שי לבטל את מגבלת הכהונה של נשיא סין, צעד שבכל יתר העולם נתפס כצעד נוסף לעבר שלטון יחיד שלו.

קשה לומר האם הקמפיין הסיני לשיפור תדמיתה עלה יפה. לדברי פרופ' סטנלי רוזן, מומחה ללימודי סין, המסע לא היה מוצלח מחוץ למדינות המתפתחות. אם הדימוי של סין משתפר, הוא אומר, אין זה בזכות הסרטים והטלוויזיה, אלא בזכות ההצלחה הכלכלית שלה.