מהצד הבריטי של התעלה, המאבק על הברקזיט נראה כבידוד אכזרי. מן הצד האירופי – כותבת קלייר פוגס בטיימס – התמונה שונה לחלוטין: נחישות קיבוצית. 27 מדינות האיחוד מפגינות יותר אחדות מאשר המדינה האחת בריטניה. עזיבתה של בריטניה עוד עשויה להיות אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לאיחוד.

לפני משאל העם ביוני 2016 חשבו רבים שהחלטה בעד הברקזיט תהיה תחילת סופו של האיחוד, אם אחת המדינות החשובות ביותר תפרוש ממנו. זה היה אחד הטיעונים המתוחכמים ביותר של חסידי ההישארות: אם בריטניה תצא, האיחוד עלול להתפורר וכך ייפגע סדר העולם הליברלי שהביא שלום ושגשוג במשך עשרות שנים. היה גם חשש ישיר יותר, מפני אפקט דומינו בו מדינות נוספות ילכו בעקבותיה של בריטניה: שבדיה, דנמרק, הולנד – אולי אפילו צרפזיט. כמה שזה נראה מוגזם כעת, מעירה פוגס: בריטניה תעזוב, ולאיחוד לא יקרה דבר.

השנתיים האחרונות היו נסיגה הדרגתית מתחושת "יום העצמאות" שאחרי המשאל. מארין לה-פן טענה אז, שמדובר בתחילתה של תנועה אותה לא ניתן יהיה לעצור. כעת היא אומרת: "אפשר לשפר את חיי היום-יום של הצרפתים בלי לעזוב את האיחוד ואת גוש האירו". הפופליסט האיטלקי מטאו סלבאני צייץ אז: "תודה, בריטניה, עכשיו תורנו". כיום 65% מבני ארצו רוצים להישאר באיחוד. אז אמרו 37% מהדנים שיקדמו בברכה משאל עם דומה; היום אומרים זאת רק 25%.

הפנטזיות של מתנגדי אירופה התנפצו בעוצמה אל מול המציאות של הברקזיט. ההתרסקות של השנתיים וחצי האחרונות זכתה ללעג בעיתונות היבשת: "אי השיגעון" (דר-שפיגל), "טרגדיה שייקספירית" (לה-טריביון), "כל אירופה מגחכת אל מול האריה הבריטי הבלוי" (ליברסיון). הציבור האירופי למד עד כמה פרישה מהאיחוד היא מבולגנת ומשפילה. הם למדו שהאיחוד תמיד ינצח.

זוהי אזהרה למדינות אחרות שפלרטטו עם רעיון העזיבה, טוענת פוגס. תארו לעצמכם כמה הגוש היה פגיע כעת בלא הברקזיט. הרוגז נגד הממסד גואה, כפי שניתן לראות ברחובות צרפת. הכעס האיטלקי נגד בריסל בא לידי ביטוי בממשלה הפופוליסטית ברומא. משבר המהגרים ממשיך להרתיח בוחרים, מהצפון-מערב הליברלי של היבשת עד לדרום-המזרח הנוקשה. אל מול כל אלו, התמיכה באיחוד הייתה צריכה לרדת לשפל. בפועל, לפי סקר נרחב ביבשת שנערך בקיץ האחרון, היא נמצאת בשיא של 35 שנה.

את הזינוק בתמיכה ניתן להסביר בעובדה שהאיחוד יצא ממשבר הברקזיט עם תדמית של ארגון יעיל להפליא. תדמיתו כגוף איטי ומסורבל הפכה לנחלת העבר. הפעילות החלקה החלה עוד לפני משאל העם, כאשר נשיא הנציבות, דונלד טאסק, הצליח לשכנע את יתר המדינות לנקוט בקו אחיד מול בריטניה – ומאז האחדות הזאת מחזיקה מעמד. "אנחנו, ה-27" הוא ביטוי שגור במסיבות העיתונאים בבריסל.

האיחוד האירופי אולי מתמודד עם חילוקי דעות משמעותיים – כיצד להתמודד עם ההגירה, כיצד לנהל את ההגנה הקיבוצית, כיצד לארגן את התקציב – אך הברקזיט הגדיר את גבולות האחדות. הוא הדגיש את הגורמים המשותפים הדומיננטיים ואת מחויבותן של כל החברות לכללים המוסכמים.

פוגס מדגישה, כי מובן שאין לזלזל בכך שהאיחוד מאבד את המשק השני בגודלו ואת אחת המעצמות הצבאיות העיקריות בו. הנשורת מברקזיט ללא הסכם תהיה משמעותית גם ביבשת, במיוחד בהולנד, בלגיה ודנמרק. אבל בטווח הארוך – הברקזיט מחסל את הסכנה של פרישות נוספות ומאחד את 27 המדינות סביב עקרונות היסוד שלו, ובכך מחזק משמעותית את האיחוד האירופי.