לפני סאגת הברקזיט, לרבים מחוץ לבריטניה הייתה דעה חיובית על הבריטים: הם נראים נוקשים ושמרנים, אבל הם הגיוניים. זוהי אומה של אנשים בעלי ראש עסקי, אומה של בעלי חנויות כפי שכינה אותה נפוליאון. למרות הדיבורים על "ערפל בתעלה, אירופה מנותקת", הם היו מובילים עולמיים בפתיחות.

הדעה הזאת התרסקה בשל הברקזיט, טוען אקונומיסט. זרים מדברים יותר ויותר על בריטניה בצורה בה מדברים על קרוב משפחה נערץ שיצא מדעתו. בריטי היוצא לחו"ל, נשאל שוב ושוב: מה קורה בארצך? מה קרה לפרגמטיות ולשכל הישר שלכם? יצאתם מדעתכם? ההערות הללו נאמרות בנימה של אובדן: לא רק שאירופה מאבדת שותף, אלא שהעולם מאבד גרסה של בריטניה. היא נראית כמו הסוג הגרוע ביותר של מדינה זרה: כאוטית ונכנסת עם הראש בקיר.

הדבר הראשון שזרים מתמקדים בו הוא התחושה של תוהו ובוהו מוחלט, וחשש שהוא יוביל לאסון כאשר בריטניה תתרסק ללא הסכם בדרכה אל מחוץ לאיחוד האירופי. הדבר השני הוא תדהמה. בריטניה נחשבה לבעלת ממשלת רולס-רויס – עד כדי כך, שמנהלי המו"מ מצד האיחוד חשבו שחוסר האונים של הצד הבריטי הוא תרגיל מתוחכם להרדים את עירנותם. אלא שאז התברר, שהרולס-רויס הוא מוריס-מינור. האירופים נדהמו לגלות שמישהו משלם נכנס לשיחות בלי שום תוכנית וממנה בדיחה כמו דייוויד דייוויס לנהל את המו"מ. בעבר שלטה הדעה, לפיה בריטניה יכולה להרשות לעצמה להיות מקום כה מוזר, משום שבראשה עמדו אנשים הגיוניים. כעת מובילים אותה ליצנים כמו בוריס ג'ונסון וג'ייקוב ריס-מוג – טוען אקונומיסט.

הצרות אינן נחלתה של בריטניה לבדה. ארה"ב משותקת, צרפת בלהבות, אפילו השבדים לא מצליחים להרכיב ממשלה. בריטניה ממשיכה ליהנות מאחד ממאגרי העוצמה הגדולים בעולם. אבל זה רק מגדיל את הטרגדיה של הברקזיט. בריטניה מחמיצה הזדמנות פז לאחד את העולם המערבי מאחורי חזון ליברלי, בו האיחוד האירופי בונה גוש של סחר חופשי. והברקזיט גם מתחיל לכרסם העוצמה הבריטיים. צרותיה הולכות ויוצרות אווירה לא-נעימה של אנגלופוביה, המחליפה את האנגלופיליה שהייתה נחלתם של רבים.

בריטניה אפילו לא הצליחה להפוך את עצמה למנהיגת המתנגדים לאליטה הטכנוקרטית של אירופה. לאחר משאל העם ביוני 2016, היו שמרנים באירופה ששיבחו את הברקזיט כדוגמה מצוינת לכך שבריטניה היא יוצאת דופן, היחידה שיש לה אומץ לעמוד לצד השכל הישר והדמוקרטיה באירופה, שנחטפו בידי פדרליסטים קנאים. התדמית הזאת נפגעה כאשר אימצו אותה קיצוניים כמו מארין לה-פן וסטיב בנון, וכעת היא נעלמה לחלוטין בשל מעשיה של בריטניה עצמה. אחת האירוניות של הברקזיט היא, שהמהלך העלה את הפופולריות של בריסל לרמות שבהן לא הייתה עשרות שנים – סבור אקונומיסט.

לדברי אקונומיסט, הבעיה הגדולה ביותר אינה שדעתו של העולם על בריטניה משתנה, אלא שהתדמית הגרועה הנוכחית שלה מציאותית יותר מאשר הקודמת. משאל העם על הברקזיט נראה כאילו תוכנן כדי לחשוף את הבעיות היסודיות של בריטניה: שיטה של אליטה חינוכית ששמה יותר מדי דגש על אמון ולא על מומחיות; שיטה פוליטית שבוחרת את מנהיגיה מתוך קליקה סגורה של בוגרי אוקספורד וקיימברידג'; חברה המתמקדת בלונדון, המתעלמת מתוך הרגל מדאגותיו של חלק ניכר מהציבור הבריטי; ומפלגה שמרנית שמקדמת יותר מדי אנשים בינוניים המלאים בעצמם. הברקזיט מזיק כל כך לא משום שהוא טעות, אלא משום שהוא חושפני.