התקשורת האירנית הייתה עמוסה בדיווחים כלכליים בשבוע שעבר: מיכליות נפט יצאו לסין, ההכנסות ממיסים עלו ה-30%, גידול החסילונים זינק ב-400%, ההכנסות מתיירות צפויות לעלות בעונת הקיץ. אבל ברחובות הערים הגדולות – מדווח וושינגטון פוסט – מורגשים היטב העיצומים האמריקניים ומצב הרוח רחוק מלהיות זורח. "איבדתי את התקווה", קובע בקיצור אדריכל בן 42.

הנשיא דונלד טראמפ הכריז בסוף השבוע, כי המצב באירן רע מאוד בשל העיצומים שהטיל עליה לפני שנה, במקביל לפרישה מהסכם הגרעין. לדבריו, ממשלת אירן מעונינת לדון בדרישות האמריקניות, "אבל אני לא ממהר. יש לי כל הזמן שבעולם".

על-פי נתונים בינלאומיים ופרסומים נקודתיים של אירן עצמה, לעיצומים יש השפעה ניכרת על כלכלת אירן. מפעלים וחברות נסגרים, והאבטלה עולה. ערכו של הריאל צנח והצמיחה השנה צפויה להיות שלילית: 6%-. "הם במצב נואש", קובע עדנאן מאזרי, לשעבר סמנכ"ל קרן המטבע. אין מחקר מסודר על השפעות העיצומים ועיתונאים מערביים כמעט ואינם מבקרים באירן, אך הפוסט הצליח ליצור תמונה של חיי היום-יום באמצעות שיחות עם כתריסר אירנים. הם מספרים סיפורים דומים מאוד של חוסר תקווה, אובדן משרות ומחסור חמור במצרכים, כולל בתרופות ומזון.

ממשלת אירן היא היעד הרשמי של העיצומים ולא תושבי המדינה, אך ממשל טראמפ אינו מסתיר את תקוותו שהם יובילו ללחץ פנימי שיכריח את האייתולות לשוב לשולחן הדיונים ולהסכים לעסקת גרעין מחודשת. הדבר בא לידי ביטוי ב"תמונת היום" בטוויטר הפרסי של משרד החוץ האמריקני: לעיתים קרובות מוצגים שם מנהיגי אירן, ובראשם עלי חמינאי, עם הכיתוב "גונבים את רכוש העם" או דומה לו. הטקסטים טוענים, כי מדיניות הלחץ המירבי עובדת.

עם זאת, בעיני האירנים מן הרחוב – הממשל האמריקני ומנהיגיהם-שלהם נושאים במידה שווה באחריות למצוקתם. מדינאי גרמני אומר: "האמת היא, שהסיבה למצב הכלכלי היא לא רק העיצומים, אלא גם הניהול הכושל בידי הממשלה. אבל כעת יש להם תירוץ ומאשימים את ארה"ב בכל. זה כמו בקובה: המערכת גרועה, אבל מאשימים את ארה"ב".

פדראם, סוחר מניות בן 38, מסכים: "במשך 40 שנה הממשלה אומרת לנו שאנחנו במצב חרום, ולכן אנשים לא מתרגשים יותר מדי. הממשלה הצליחה בתעמולה האנטי-אמריקנית שלה, וכעת אנשים מאשימים בעיקר את ארה"ב, למרות שבהרבה מקרים – מדובר בניהול כושל ומושחת שאחראי למשבר הכלכלי". עקרת הבית רויה מוסיפה: "טראמפ איננו מתנהג כמו מישהו שיודע מה שהוא עושה. הוא אומר שזה לא נגד העם האירני, אבל אנחנו אלה שסובלים".

מהדי, תושב טהרן, היה בן 19 כאשר יצאו האירנים לרחובות ב-2009 להפגנות ענק נגד ממשלתם – אשר דוכאו ביד קשה. לדבריו, הוא היה רוצה שהמערב יפעיל בשיחות הגרעין יותר לחץ בתחום זכויות האדם והתמיכה בטרור. אבל "אם המדינה החזקה ביותר בעולם מתחננת שנדבר איתה, זה מחזק אותנו. טראמפ לא אומר לנו מה העם האירני יוכל לקבל בתמורה להסכם חדש, אז איך נוכל לדעת אם באמת יהיה לנו טוב יותר?".

עלי ואאז, מומחה לענייני אירן, מציין, כי בעבר הובילה הביקורת על הממשלה דווקא להתחזקות היותר-קיצוניים שבממשל. הוא צופה, כי בבחירות לפרלמנט בפברואר הבא, יימנעו רבים מבני מעמד הביניים מלבוא לקלפיות – מה שיחזק שוב את הקיצוניים, הנהנים מתומכים נאמנים. ואכן, מעמד הביניים הוא הסובל העיקרי מן העיצומים, במדינה בה תוכניות רווחה מקלות על העניים ולעשירים יש מספיק עתודות כדי שלא להיפגע.

נכון לעכשיו, מדווח הפוסט, נראה שההשלכות של העיצומים הן פחות כאב ממשי ויותר הידוק חגורה, הומור שחור ואדישות כלפי מצב שהאזרח ברחוב אינו יכול לשנות. אנשי מעמד הביניים, שהיו רגילים לצאת אחת לשנה לחופשות זולות במזרח אירופה או בדרום-מזרח אסיה, נאלצים לוותר עליהן – בין היתר משום שמחירי הטיסות הוכפלו ואף למעלה מכך. ככלל, האירנים עסוקים בלעבוד קשה יותר כדי להשיג את צרכיהם ומתאמצים להישאר מאושרים; אין להם זמן לדאוג לפוליטיקה ולגרעין.