הטיעונים שעמדו בבסיסו של קמפיין הברקזיט לקראת משאל העם ביוני 2016, מתגלים כחסרי יסוד בזה אחר זה. אחד המרכזיים שבהם היה, שפרישה מהאיחוד האירופי תחזיר לפרלמנט הבריטי את השליטה בענייני המדינה. ומה עושה בוריס ג'ונסון, האיש מספר אחת מאחורי אותו קמפיין? – משעה את הפרלמנט כדי שיוכל להוציא את בריטניה מהאיחוד ללא הסכם, מאשים אקונומיסט.

מדובר במהלך ציני, שהוא צעד נוסף בהתנהגותו חסר האחריות של ג'ונסון – טוען כתב העת. מבחינה טכנית זה חוקי, אבל הוא מותח עד לקצה את ההסכמות החוקתיות. מאחר שג'ונסון חלש מכדי לזכות בהצבעה בפרלמנט, הוא משתיק אותו. זהו תקדים מסוכן.

ואולם, אם חברי הפרלמנט יתארגנו – הם עדיין יכולים לבלום את ג'ונסון. האיחוד האירופי מתנגד לפרישה ללא הסכם; רוב הציבור הבריטי מתנגד לכך; הפרלמנט כבר הצביע נגדה. אקונומיסט מזכיר, כי נתוני הממשלה עצמה מלמדים שפרישה ללא הסכם תקטין את המשק הבריטי ב-9% ב-15 השנים הבאות. בכירי השירות הציבורי צופים מחסור במזון, תרופות ודלק. המיתוס הגדול ביותר הוא ההערכה לפיה שווה לסבול כמה חודשים של בעיות כדי להיפתר מסאגת הברקזיט; למעשה, בריטניה רק תצטרך בצורה דחופה עוד יותר להגיע להבנות עם האיחוד – שדרישותיו יהיו לכל הפחות כמו הנוכחיות, בעוד בריטניה תהיה חלשה יותר.

ג'ונסון טוען, כי עליו לאיים בפרישה ללא הסכם כדי להשיג הסכם טוב יותר לפני 31 באוקטובר. רבים מחברי הסיעה השמרנית בפרלמנט רוצים לתת לו סיכוי, אבל לדעת אקונומיסט הם טועים. ראשית, בלונדון ממשיכים להגזים בהשפעת האיום על בריסל; עמדתו של האיחוד נותרה כשהייתה: מוכנים לשמוע הצעות בריטיות בנושא אירלנד, והוא לא יעשה יותר מאשר שינויים שוליים בהסכם הקיים. שנית, אפילו אם האיחוד יוותר בנושא אירלנד – ההסכם עדיין עשוי להידחות בידי הקיצוניים שבתומכי הברקזיט, שכבר מאוהבים ברעיון של פרישה ללא הסכם. שלישית, אפילו אם יהיה הסכם חדש והוא יאושר בידי כל הצדדים – אין סיכוי לממש אותו ב-31 באוקטובר, אבל ג'ונסון התחייב שוב ושוב שזה יהיה תאריך הפרישה; המשמעות היא פרישה ללא הסכם. כל זה מוביל למסקנה, שג'ונסון לא באמת מתכוון לשאת ולתת על הסכם חדש.

לטענת אקונומיסט, זו הסיבה לכך שהפרלמנט חייב לפעול כעת כדי להוריד מהשולחן את האפשרות של פרישה ללא הסכם, על-ידי העברת חוק שיחייב את ג'ונסון לבקש מהאיחוד דחייה של הפרישה. זה לא היה קל עוד לפני שג'ונסון שיתק את הפרלמנט. לשכת ראש הממשלה קובעת את סדר היום של דיוני הפרלמנט. לפני מספר חודשים נטל הפרלמנט לידיו את השליטה על סדר היום, כאשר הכריח את תרזה מיי לבקש דחייה מעבר ל-29 במארס. אבל כעת אין על סדר היום חוק כזה שניתן לקדמו בניגוד לעמדת דאונינג סטריט. לכן, היו"ר ג'ון ברקואו – שהביע זעם על השעיית הפרלמנט – יצטרך לפעול בניגוד לתקדימים ולאפשר העלאה של חוק כזה במושב חרום. זה אפשרי – אבל כעת יש מעט מאוד זמן לעשות זאת.

לכן, אם חברי הפרלמנט לא יוכלו להעביר חוק כזה, קורא להם אקונומיסט להיות מוכנים להשתמש בנשק יום הדין: להפיל את ג'ונסון. הרוב בפועל שלו הוא של חבר פרלמנט אחד בלבד. הבעיה תהיה למצוא חבר פרלמנט אחר שיוכל להקים ממשלה בתוך שבועיים ולמנוע בחירות: האם יהיה זה ג'רמי קורבין שרוב השמרנים מתעבים, או דמות ניטראלית יותר.

אם הפלגים השונים של מתנגדי הפרישה ללא הסכם לא יצליחו להסכים על הצעד הבא, ג'ונסון ינצח. אבל אם הם נזקקו לסיבה כדי לשים בצד את חילוקי הדעות ביניהם, הוא נתן להם אותה. ג'ונסון כבר הוביל את בריטניה לפגיעה קשה בכלכלתה, להחלשת האיחוד בין מרכיביה ולריב קשה עם בעלות בריתה. כעת הוא מוכיח, שאין לו בעיה לרמוס את הדמוקרטיה כדי להשיג את מטרותיו. חברי הפרלמנט חייבים לשאול את עצמם: אם לא עכשיו – אימתי?