העצרת השנתית של האו"ם, המתכנסת השבוע, מסמלת שינוי משמעותי: ארה"ב מתרחקת מן הארגון וסין נחושה בדעתה להפוך למדינה המובילה בו – כותבת קריסטן לי ב-Foreign Affairs.

סין להוטה להגביר את השפעתה בזירה העולמית, ומשקיעה מאמצים רבים במטרה להוכיח את הנהגתה באו"ם כחלופה לארה"ב. בשנים האחרונות היא הצליחה להציב את נציגיה בראש ארבע מבין 15 הסוכנויות המתמחות של האו"ם, בעוד ארה"ב עומדת בראש אחת בלבד. היא גם הצליחה לקדם 25 מזכרי הבנה במסגרת "יוזמת החגורה והדרכים". ארה"ב הגיבה בצורה מגומגמת לעליית כוחה של סין, בין היתר משום שהיא עצמה הייתה עסוקה בעימותים עם האו"ם.

לארה"ב אסור להסתכל מן הצד על התפתחויות אלו, טוענת לי, שכן סין שואפת להרחיק את האו"ם מהעקרונות עליהם הוקם. או"ם בראשות סין יוביל לפגיעה מתמשכת בערכים ובאינטרסים האמריקניים, החל מאי-הפצת הנשק הגרעיני וכלה בפיתוח בר-קיימא. אם ממשל טראמפ באמת רוצה להתחרות מול סין בזירה האסטרטגית, הוא חייב להיכנס למשחק בזירה הבינלאומית החשובה ביותר.

במשך עשורים רבים, סין מילאה באו"ם את תפקיד ה"מקלקל" והשתמשה בו בעיקר כדי לחבל במאמציהן של ארה"ב ודמוקרטיות אחרות להפיץ את החזון הליברלי. אך ככל שכוחה הלך וגדל, התפתחה גישתה כלפי ארגונים בינלאומיים. בנאום בשנה שעברה הצהיר הנשיא שי ג'ינפינג, כי בכוונת ארצו "למלא תפקיד פעיל בשינוי מערכת הממשל העולמית".

סין מגבירה את פעילותה באו"ם ובארגונים המסונפים אליו, בעוד ארה"ב מצמצמת אותה. למשל: בשנת 2011 קיצצה ארה"ב ב-22% את הסיוע שלה לאונסקו; סין מיהרה למלא את החלל. בעשור האחרונה הכפילה סין פי חמישה את תרומתה הכספית לאו"ם עצמו, הפכה למממנת השנייה בגודלה שלו (אחרי ארה"ב), והשתמשה בכוחה הכספי כדי להשתיק ביקורת על התנהלותה במחוזות טיבט ושיניאנג. יתרה מזאת: המפלגה הקומוניסטית מקדמת סדר יום שאפתני יותר, תוך שהיא מפגינה תמיכה בעריצים של ונצואלה וסוריה, וטוענת שהריבונות מתירה לממשלות לעשות לאזרחיהן ככל העולה על רוחן. היא גם משתמשת במועצת זכויות האדם של האו"ם כדי לרמוס את הערכים עליהם המועצה אמורה להגן.

בתמורה לכסף ולכוח האדם שהיא נותנת לאו"ם, מצפה סין לקבל את תמיכתו במדיניות החוץ שלה – בעיקר ב"יוזמת החגורה והדרכים" שמטרתה לחבר אותה עם אירופה. היוזמה סופגת ביקורת רבה על אי-עמידתה בקני המידה הבינלאומיים של היתכנות כספית, הגנה הסביבה וזכויות העובדים, וסין משתמשת באו"ם כדי להעניק לה לגיטימציה ותמיכה בינלאומית.

למרות כל אלו, מציינת לי, רבות מחברות האו"ם נותרו ספקניות לגבי מנהיגותה של סין בעניינים בינלאומיים. אבל עתיד המעוצב בדמות ערכיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית כבר נראה באופק, וההזדמנות לבלום אותו היא עכשיו. וושינגטון חייבת להתייצב נגד האיום שמציבה סין לערכים הליברליים של מערכת האו"ם, במיוחד בנושא ההגנה של זכויות האדם. יחד עם מדינות השותפות לדעותיה, על ארה"ב למנוע מסין להציג מסמכי מדיניות בעלי שמות תמימים, שמאחוריהם מסתתרות כוונותיה האמיתיות: לקדם את ערכיה והאינטרסים שלה. בה בעת, על ארה"ב לקרוא להנהגת האו"ם – כולל המזכיר הכללי, אנטוניו גוטרש – להתבטא ביתר נחרצות נגד הפרות זכויות האדם בידי סין.

בטווח הארוך יותר, שימור הערכים הליברליים מחייב את המשך מעורבותה של ארה"ב באו"ם. נסיגה חד-צדדית מארגונים חשובים או אונסקו ומועצת זכויות האדם, רק הגבירה את השפעתה של סין. במקום זאת, על ארה"ב לנצל את כוחה כדי לקבוע את כיוון פעילותן של סוכנויות אלו – או, לכל הפחות, כדי למנוע מסין לעשות זאת.

ארה"ב מפגרת בתרומת כוח האדם לאו"ם, ועליה לתקן זאת באמצעות הסרת חסמים בפני מועמדים אמריקנים. בעיה מרכזית של מועמדים כאלו היא העדר שליטה בשפות זרות, ואחרים נתקעים בהליך הקבלה המסורבל. משרד החוץ יכול להתמודד עם בעיות אלו באמצעות תוכנית רוטציה בדרגים הנמוכים והבינוניים של המשלחות האמריקניות לאו"ם ולגופים המסונפים אליו, ובאמצעות לימודי שפות מוגברים לעובדים אלו.

כל המדינות החשובות פועלות לקדם את האינטרסים שלהן דרך האו"ם, אבל השאיפות הסיניות עלולות להיות הרסניות, משום שבמרכזן עומד הרצון להוביל להגמוניה של המפלגה הקומוניסטית. אם הדבר יעלה בידיה, סין לא תהפוך להיות דומה יותר לעולם, אלא העולם יהפוך להיות דומה יותר לסין.