המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות מרוכזים כרגע במאבק הפנימי, מתמקדים בחברי מפלגתם ומסתכלים זה על זה. אבל הבחירות בנובמבר הבא יהיו על נושאים רחבים יותר, מדגיש דן בלץ, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט. לכן, בעימות ביניהם בשבוע שעבר, הייתה חשיבות רבה לשאלתה של המנחה, ג'ודי וודוורף, כיצד יפנו למצביעים שאולי אינם נלהבים מהתנהגותו של דונלד טראמפ, אך נהנים מן המצב הכלכלי המשופר.

המועמדים שהשיבו על השאלה יצאו נגד תקפותה במקום לתת תשובה ישירה. "אני לא חושב שהם באמת נהנים מהכלכלה", אמר ג'ו ביידן. "מעמד הביניים גווע ונמחץ, ולמעמד הנמוך אין דרך כלפי מעלה". פיט ביטוגייג הסכים: "הבעיה הכלכלית המרכזית פשוטה – אנשים לא משתכרים מספיק. זו לא התוצאה של איזשהו כוח קוסמי, אלא של מדיניות גרועה. ואנחנו נשנה את זה על-ידי העלאת השכר ומתן יותר כוח לעובדים".

אליזבת וורן טענה, שרוב האמריקנים אינם נהנים מפירות השגשוג, וכי השחיתות בשורות הממשל – העובד לטובת העשירים – היא הגורם לכך. ואילו ברני סנדרס הוסיף באותו כיוון: "אנחנו זקוקים לכלכלה שעובדת לטובת המשפחות העובדות, לא רק לטובת המאיון העליון". אדוארד יאנג, שבדרך כלל מדבר בנושאי כלכלה בצורה יותר יצירתית מאשר מתחריו, טען שיש קשר קלוש בלבד בין הנתונים הסטטיסטיים לבין חייהם בפועל של רוב האמריקנים.

תשובותיהם של המועמדים שיקפו את הביקורת הדמוקרטית הקבועה על הכלכלה, המתמקדת בחוסר הביטחון של רבות מהמשפחות העובדות. יש בה ממש: הפער בין הסופר-עשירים לבין יתר המדינה הוא רחב, ומשפחות רבות נאבקות עם מחירי הבריאות והחינוך – שני נושאים מרכזיים מבחינת הדמוקרטים. אבל חלק ניכר מן הבעיות שררו גם בתקופתו של ברק אובמה, אשר אומנם הצליח להחזיר את הכלכלה למסלול אחרי המשבר של 2008, אך לא ממש סיפק את התנאים הכלכליים האישיים עליהם דיברו חברי מפלגתו בעימות.

טראמפ ירש מאובמה כלכלה צומחת, והיא המשיכה לצמוח במשמרת שלו. האבטלה מצויה בשפל של מחצית המאה, והיא ממשיכה לצנוח בקרב המיעוטים. הצמיחה שהחלה ב-2009 היא כעת הממושכת ביותר בתולדות ארה"ב. זהו הישג שקמפיין טראמפ ידגיש הדגש היטב עד נובמבר. לפני מספר חודשים נראו סימנים לבעיות כלכליות המתרגשות ובאות, אך הם חלפו – אם כי איש אינו יודע מה יהיה המצב בעוד 12 או 18 חודשים. סקר של
CNN
מצא, כי 76% מהאמריקנים אומרים שהמצב הכלכלי טוב או טוב מאוד, השיעור הגבוה ביותר מאז פברואר 2001.

אחד הפתרונות שמציעים הדמוקרטים לפער בהכנסות הוא מיסים גבוהים יותר על העשירים, כדי לספק את המקורות להשקעות. חלקם מדברים על מיסים כאלו לא רק למאיון העליון ואפילו לא רק לעשירון העליון. כמה כלכלנים טוענים שההצעות של המועמדים מסוכנות, אך וורן הגיבה בביטול: "הם פשוט טועים", אמרה בעימות. אלא שתשובות כאלו לא יסיימו את הוויכוח בעת קמפיין הבחירות, מדגיש בלץ.

בשילוב של היותו הנשיא המכהן והחוזק הסטטיסטי של הכלכלה, יש לטראמפ יתרון ממשי – מלמדת ההיסטוריה. הדמוקרטים לא הציעו מענה ברור ליתרון זה. הצורך והיכולת להציג מענה כזה עשויים להכריע את גורל הבחירות. שיעור התמיכה בטראמפ במישור הכלכלי גבוה בהרבה מאשר שיעור התמיכה הכללי בו. מה יכריע את הכף בבחירות – שביעות הרצון ממנו בתחום הכלכלי, או חוסר שביעות הרצון מהתנהגותו, למשל בפרשת אוקראינה? שאלת תפקידה של הכלכלה בתוצאות הבחירות היא מרכזית בכל מערכת בחירות; נכון לעכשיו, לדמוקרטים יש רק תשובות חלקיות.