בפרנקפורט הזהירה נשיאת הבנק המרכזי האירופי, כריסטין לגראד, כי הקורונה עלולה לגרום למשבר דומה לזה של 2008. בברלין אמרה הקנצלר אנגלה מרקל, כי שני שלישים מתושבי המדינה עלולים לחלות. בלונדון הודיע ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון, על הזרמת 40 מיליארד דולר כדי להתמודד עם השלכות המגיפה. כך נראה המצב: שורה של פוליטיקאים, שכל אחד מהם נאבק לבדו במחלה ובנזקיה. למקהלה הזאת חסר מנצח, קובע ניו-יורק טיימס.

מאז מלחמת העולם השנייה מילאו נשיאי ארה"ב תפקיד זה במשברים גלובליים, אך הנשיא דונלד טראמפ אינו עושה זאת. במקום לפעול יחד עם מנהיגי אירופה, הוא יצר חומה בדמות איסור טיסות נוסעים ליבשת וממנה במשך חודש. ההסתגרות הזאת בתגובה לקורונה מאפיינת משטרים כמו של סין ואירן, ואת קריאות הימין הקיצוני באירופה. ובינתיים, מנצלים שני שליטים סמכותניים – ולדימיר פוטין והנסיך מוחמד – את המשבר כדי לבצע צעדים המבצרים את כוחם הפנימי.

עם זאת, מדגיש הטיימס, יהיה זה פשטני מדי להטיל את כל האחריות על טראמפ או אפילו על מנהיגי העולם בכלל. חלק מן הבעיה הוא אופיו חסר התקדים של המשבר. הכלים המסורתיים לטיפול במשברים גלובליים נכשלים מול הקורונה, קיימת מידה משמעותית של מסתורין לגבי התפשטותו ומדינות מנסות תגובות שונות. העדר תקן אחיד לבדיקות לגילוי המחלה, לבידוד ולביטול אירועים ציבוריים, מגביר את חוסר האמון הציבורי במנהיגות.

הן הביקושים והן שרשרת האספקה נפגעים בעת ובעונה אחת – תופעה ראשונה מסוגה, שאינה דומה למשברים של 9/11 או 2008, וממילא אין ניסיון קודם בטיפול בה. למשל: בריטניה זכתה לתשבחות על הטיפול המקרו-כלכלי במשבר, עם הזרמת מיליארדרים לבתי חולים ולעובדים שנפגעו מהמגיפה והורדת ריבית חדה של הבנק המרכזי. אבל המניות בלונדון ממשיכות לצלול ורשמו השבוע (12.3.20) את הירידות החדות ביותר מאז אוקטובר 1987.

יש אף הטוענים, כי העיסוק בהשלכות הכלכליות – חשוב ככל שיהיה – הוא מוקדם מדי וכי כעת יש להקדיש את כל תשומת הלב למאבק במגיפה עצמה. הבעיה היא, שלמעט כמה יוצאים מן הכלל, מאמצים אלו נכשלו עד כה. בארה"ב קיים פיגור ניכר בייצור ערכות בדיקה ולכן גם היום אין תמונה מלאה על התפשטות המגיפה במדינה. באיטליה, שנפגעה בצורה קשה, פרצו מריבות בין פוליטיקאים לרופאים בשאלה האם נערכו יותר מדי בדיקות במחוז לומברדיה, דבר שניפח את הנתונים והוביל לפאניקה. התגובה באיטליה עלולה להיפגע בשל התנועה הנרחבת נגד חיסונים, אותה מעודדת מפלגת חמשת הכוכבים הפופוליסטית.

אפילו השוואה בין המדינות היא כמעט בלתי אפשרית, בשל הבדיקות וקני המידה השונים. הדוגמה הבולטת ביותר היא סין, בה המספרים הרקיעו שחקים משום שהתבססו על התסמינים ולא על בדיקות מעבדה. אבל אפילו בדיקות המעבדה עלולות להניב תוצאות שונות במקומות שונים.

עליית הפופוליזם הגבירה את הבעיה, משום שהיא הפחיתה את רצונן של מדינות לשתף פעולה זו עם זו. השבוע קיימו חלק ממנהיגי אירופה שיחת וידאו בת שלוש שנים והסכימו להקים קרן השקעות בת 25 מיליארד אירו ולהקל באסדרת ענף התעופה כדי למנוע את קריסתו. אולם הם לא הצליחו להתגבר על ההתנגדות בארצותיהם לחלוקה בציוד כמו מסיכות ומסנני אוויר. גרמניה, צ'כיה ומדינות אחרות אף הקשיחו את הפיקוח על הייצוא של מוצרים כאלו, כדי לשמור מלאי עבור אזרחיהן. גרמניה דחתה את בקשתה של איטליה לציוד רפואי – ואזי הזדרזה סין להציע 2 מיליון מסיכות ו-100,000 מסנני אוויר.

בבריטניה – אשר פרשה בחודש ינואר מן האיחוד האירופי והוחרגה מאיסור הטיסות של טראמפ – קיים חשש מפני מחסור בחיסונים, או מפני דרישה לתשלום גבוה יותר עבורם כאשר תבקש לרכוש אותם משותפותיה-לשעבר ביבשת. ממשלתו של ג'ונסון מתקשה בהעברת המסר לציבור ורק לאחרונה החלה לפרסם את נתוני ההידבקות, ובכך מסתכנת באובדן אמונו של הציבור ובהגברת הפאניקה.