קטר נעלה עשרות אלפי עובדים זרים בשכונות צפופות, העלולות להפוך למוקד קורונה. חברות סעודיות הורו לעובדים זרים להישאר בבתיהם והפסיקו לשלם להם. שחקנית כווייתית אמרה בטלוויזיה המקומית שיש לזרוק למדבר את מהגרי העבודה.

היחס המחפיר של מדינות המפרץ לעובדים הזרים הוא מן המפורסמות, אך כעת – מדווח ניו-יורק טיימס – המצב חמור עוד יותר בשל הקורונה, וחלקם ניצבים בפני חרפת רעב והעדר קורת גג. "איש לא התקשר אלינו", אמר מוחמד א-סעיד, עובד מסעדה ממצרים התקוע עם שבעה מחבריו בדירת חדר בעיר ג'דה שבסעודיה, לאחר שהם פוטרו. "איש אינו בודק מה מצבנו. אני לא מפחד מהקורונה. אני מפחד שנמות ברעב". ואילו טוצקי דה-לה-קרוז, עובד מסעדה מהפיליפינים, ו-16 מחבריו פוטרו בחודש שעבר, לא קיבלו את המשכורת האחרונה וגם לא את המזון שהבטיח להם מעסיקם.

קשה להעריך את מספר מהגרי העבודה במדינות המפרץ; מדובר במיליונים מפקיסטן, הודו, בנגלדש, נפאל, הפיליפינים ועוד, המחזיקים בחלק ניכר מן המשרות במגזרי הבנייה, התברואה, התחבורה, האירוח ואפילו הבריאות, ומשתכרים הרבה יותר מכפי שהיו מקבלים במדינותיהם. למעלה משליש מ-34 תושבי סעודיה הם זרים; בבחריין ובעומאן הם כמחצית מן התושבים; בכוויית – שני שלישים; בקטר ובאיחוד האמירויות הם מהווים 90% מהאוכלוסייה.

כמו רוב מדינות העולם, גם במפרץ הוטלו מגבלות חמורות כדי להתמודד עם הקורונה – והעובדים הזרים נפגעים בצורה קשה במיוחד. חלקם משתכרים רק 200 דולר לחודש ואף נושאים בחובות למי שגייסו אותם ותיווכו בינם לבין המעסיקים. אובדן ההכנסות ישפיע לא רק עליהם, אלא גם על משפחותיהם להן הם שולחים חלק משמעותי מן המשכורות.

הטיימס מציין, כי יש סימנים לכך שהעובדים הזרים נפגעים בריאותית בצורה קשה במיוחד. ב-5.4.20 דיווחה סעודיה, כי למעלה ממחצית מ-4,000 החולים הם זרים. קטר מצאה מאות מקרים בשכונות בהן מתגוררים הפועלים הבונים את המתקנים למונדיאל 2022; כאמור, השלטונות נעלו את האזור – מה שעלול להגביר את ההידבקות בתוכו.

סלמן, מלך סעודיה, הודיע שממשלתו תכסה את הוצאות הטיפול הרפואי של כל החולים, כולל הזרים – אך הללו לא ייהנו מהסיוע שהובטח למעסיקים למימון המשכורות בתקופת המגבלות. חוק חדש באיחוד האמירויות מאפשר לקצץ בשכר ובתנאים הנלווים של עובדים זרים; הוא אומנם דורש הסכמה הדדית, אך החשש הוא שהעובדים לא יוכלו להתנגד בפועל לקיצוצים אלו. מדינות המפרץ אוסרות על העובדים הזרים להתאגד, כך שגם בשגרה אין להם כוח של ממש מול מעסיקיהם.

מגזרי הבנייה, הנפט והגז אומנם ממשיכים לפעול במדינות המפרץ, אך הדבר עלול לחשוף את העובדים לנגיף – במיוחד לנוכח העובדה שרבים מהם מתגוררים בצפיפות של עד עשרה לחדר. ממשלת קטר הקציבה 800 מיליון דולר כדי לסייע לחברות לשלם לעובדים והורתה לקצר את יום העבודה, אלא שלא תמיד הוראותיה מבוצעות בשטח. עובד קנייתי בתחום הנפט בנסיכות מספר, כי אומנם מספר הנוסעים באוטובוס למקום העבודה הופחת מ-60 ל-30, אך הוא עדיין מתגורר בחדר אחד עם שלושה עובדים נוספים, במחתם בו יש רק שישה חדרי שירותים ל-450 איש.

במצב הקשה ביותר מצויים עובדים נטולי חוזים, כמו עוזרות בית שאין להן לאן לפנות אם מעסיקיהן נוטשים אותן, ועובדים יומיים שאיש אינו אחראי לשלומם. "אנחנו לא יכולים לצאת, כי המשטרה מאוד קפדנית", אומר איסלמאדין איקבל, עובד יומי מפקיסטן התקוע מזה חודש עם ארבעה מחבריו בחדר בעומאן. המאפייה בה נהגו לקנות לחם נסגרה וכעת הם מתקיימים על אורז, ההולך ואוזל.