קץ הקורונה נראה באופק – אך לא באופק של כולם. בעוד המדינות העשירות באירופה וצפון אמריקה הבטיחו לעצמן את רוב מלאי החיסונים, המדינות המתפתחות – בהן מתגוררים רוב תושבי העולם – נותרו מאחור. כך יוחמר עוד יותר הפער הכלכלי, מתריע ניו-יורק טיימס: המדינות העניות ימשיכו להיאבק בקורונה וייאלצו להמשיך להוציא משאבים שאינם ברשותן, וכך יגדלו חובותיהן למלווים בארה"ב, אירופה וסין.

הכלכלה העולמית מושפעת מזה זמן רב מחלוקה בלתי שוויונית של העושר, החינוך והגישה למשאבים חיוניים כמו מים נקיים, חשמל ואינטרנט. הקורונה פגעה בצורה קשה במיוחד במיעוטים אתניים, בנשים ובבעלי הכנסות נמוכות. סיומה עלול להעמיק את הפערים בצורה שתשפיע על החיים הכלכליים במשך שנים, בשל ההבדל בין המדינות שיש להן ושאין להן נגישות לחיסון. כך למשל, חברות תרופות המייצרות חיסוני קורונה, ובראשן אסטרה-זנקה, פועלות בהודו – אך אוכלוסיית הענק של המדינה לא תחוסן במלואה לפני 2024. ארגוני סיוע בינלאומיים, תורמים ומדינות עשירות הבטיחו שוויון בחלוקת החיסון – אך לא גיבו את הבטחותיהם במימון מספיק. היוזמה המובילה הייתה של ארגון הבריאות העולמי וקרן ביל ומלינדה גייטס: Act-Accelerator Pertnership. אבל היא השיגה רק 5 מיליארד דולר מתוך 38 המיליארדים שהיו דרושים.

קבוצה של מדינות מתפתחות בראשות הודו ודרום אפריקה ניסו להגדיל את היצע החיסונים על-ידי ייצורם בעצמן, בשותפות עם החברות שפיתחו אותן. הן הציעו שארגון הסחר העולמי יסיר את ההגנות המקובלות על קניין רוחני, כדי לאפשר למדינות העניות לייצר גרסאות של החיסון שיהיו זמינות לתושביהן. אלא שהארגון פועל על בסיס הסכמה פה אחד וההצעה נבלמה בידי ארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי – בהן יש לחברות התרופות השפעה פוליטית. החברות טוענות, כי ההגנה על הקניין הרוחני ורווחיהן הם המקור להשקעות בתרופות עתידיות. התומכים בהסרת ההגנה אומרים, כי ממשלות מממנות את הפיתוח של תרופות מרכזיות רבות, ולכן טובת הכלל צריכה לעמוד במרכז המדיניות.

החיסון יוכל לאפשר למדינות העשירות להסיר את המגבלות על הפעילות הכלכלית, אולי כבר במארס-אפריל הקרובים. התחזית היא, כי לאחר שהכלכלה העולמית הצטמקה השנה ב-4.2%, היא תצמח בשנה הבאה ב-5.2%, עם 4.2% בארה"ב ו-7.8% בסין שהשתלטה על הנגיף. אירופה תישאר מאחור ותחזור רק בעוד שנתיים לממדיה שלפני הקורונה. לעומת זאת, צופה חברת אוקספורד אקונומיקס, בשנת 2025 נזקי הקורונה בעולם המתפתח יהיו חמורים כפליים מאשר בעולם המפותח. הטיימס מעיר, כי תחזיות כאלו ידועות באי-דיוקן ושמספר המשתנים המשפיעים כיום על הכלכלה העולמית הוא גבוה במיוחד.

ייצור החיסונים והפצתם מתמודדים עם אתגרים חסרי תקדים וגם השפעתם עדיין אינה ברורה בצורה מלאה. התאוששות הכלכלה העולמית תושפע משאלות של פסיכולוגיה: האם הציבור יחזור לבתי הקולנוע ולמטוסים? האם יימשכו הגאות בסחר המקוון והפגיעה בסחר הפיזי? כלכלנים רבים מעריכים, כי כאשר החיסון ישקיט את הפחד, רבים יזנקו בחזרה לפעילויות שנמנעו מהם זמן רב כל כך, ומשקי בית ישתמשו בכספים שחסכו כאשר לא יצאו השנה לחופשות ולבילויים.

לעומת זאת, מדינות מתפתחות רבות יגלו שהן מתעוררות למציאות שונה לחלוטין. ארה"ב הזמינה 1.5 מיליארד מנות חיסון והאיחוד האירופי הזמין 2 מיליארד מנות – די והותר לחיסון של כל תושביהן. מדינות עניות רבות עלולות להמתין עד 2024 בטרם יוכלו לחסן את כל תושביהן. החובות הכבדים הקיימים מגבילים את יכולתן של רבות מהן לשלם תמורת החיסונים; לווים פרטיים סירבו להשתתף בדחיית פרעון החובות שהובילו ממשלות G20. ההבטחות לסיוע מהבנק העולמי ומקרן המטבע הבינלאומית הכזיבו. ממשל טראמפ סירב לאפשר לקרן המטבע להרחיב את סיוע החירום שלה, וכך נמנעו משאבים נוספים מהמדינות העניות.

תוכנית Covax של Act-Accelerator Pertnership אמורה הייתה לאפשר למדיניות העניות להשיג את החיסון במחירים סבירים, אבל היא התנגשה אל מול המציאות של ייצור מוגבל הנשלט בידי חברות הפועלות למטרת רווח ואשר חייבות דין וחשבון לבעלי מניותיהן. ראשי Covax הודיעו החודש על הסכם עם חברות תרופות שמטרתו לספק קרוב ל-2 מיליארד חיסונים לארצות בעלות הכנסות נמוכות ובינוניות. ההסכם נוגע לחיסונים שטרם אושרו, ואם הללו יאושרו – הם יאפשרו לחסן 20% מן התושבים ב-190 מדינות עד סוף 2021.

לצד זאת, מציין הטיימס, גם אם רוב אוכלוסיית המדינות העניות לא תחוסן בקרוב, כלכלותיהן ייצאו נשכרות במידה חלקית מהחזרה לשגרה בכלכלות העשירות. כאשר הצרכנים יחזרו לקניות בצפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה, תגבר הדרישה למוצרים וחומרי גלם שמקורם במדינות המתפתחות והתיירים יחזרו אליהן. אחרים טוענים, לעומת זאת, כי האיחור בהדברת הקורונה במדינות המתפתחות ישפיע לרעה על הכלכלה העולמית: מכון ראנד צופה אובדן תפוקה של 153 מיליארד דולר בשנה במצב זה.