בעולם נורמלי, "מזכר איסטמן" היה ידוע כעת לשמצה – אבל רוב האמריקנים מעולם לא שמעו עליו. זה אומר משהו מטריד על האדישות בה התקשורת הממסדית מתייחסת כעת לגבי נסיון ההפיכה לאחר בחירות 2020 – ובאיזו קלות הניסיון להצליח בפעם הבאה, טוענת מרגרט סליבאן, פרשנית התקשורת של וושינגטון פוסט.

המזכר נחשף בידי בוב וודוורד ורוברט קוסטה בספרם Peril. הוא נכתב בידי ג'ון איסטמן, אחד מיועציו המשפטיים של דונלד טראמפ – טיפוס ממסדי רציני ופרופסור למשפטים. יש בו הצעה מפורטת לסגן הנשיא דאז, מייק פנס, כיצד להכריז על בטלות תוצאות הבחירות ולהעניק את הנשיאות לטראמפ. במילים אחרות: כיצד לבצע הפיכה בשישה צעדים קלים.

אבל התקשורת התעלמה. שלוש הרשתות הגדולות – ABC, NBC ו-CBS – לא הקדישו לו אפילו מילה אחת. כך גם מהדורות החדשות בהן צופים למעלה מ-20 מיליון איש. כך גם תוכניות האירוח בבוקר שלמחרת. ביום ראשון שלאחר מכן, "פגוש את העיתונות" של NBC הייתה היחידה שעסקה בו (לצד כמה מתוכניות האירוח הליליות שהקדישו לו כמה צחוקים). וושינגטון פוסט, בו עובדים וודוורד וקוסטה, סיקר את הגילוי וכך גם CNN – אבל זה הכל, פחות או יותר; הבעת הזעם נותרה מנת חלקם של כמה בעלי טורים.

בגדול, המזכר חמק מעיני הציבור – עוד פיסה מחורבות החברה האמריקנית. מדוע? הנה הסבר אחד: טראמפ וחבורתו הציפו את השטח בכל כך הרבה התקפות על הדמוקרטיה, עד שהתקשורת מתקשה להתמקד במקרה ספציפי. אבל אנשי תקשורת בכירים איתם דיברה סליבאן מציעים מבט אחר, ורובם מסכימים עם ההחלטה להתעלם מן המזכר.

מפיק הטלוויזיה הוותיק טום בטאג אומר כי המסמך "מזעזע אך אינו מפתיע". לדבריו, מדובר בעורך דין שאינו מוכר לציבור, הטוען שהוא חלק מצוותו של טראמפ ואשר טען בעבר שקאמלה האריס איננה אזרחית ארה"ב; הוא כתב מזכר משוגע. בסופו של יום, זה לא התרחש ואין אינדיקציה לכך ש-פנס לקח אותו ברצינות. אחרים טענו שיש נושאים רבים אחרים בראש החדשות בימים אלו: סכנת שיתוק הממשל, הנסיגה מאפגניסטן והרצח של גבי פטיטו.

למרות זאת, טוענת סליבאן, היה מקום להעניק למזכר לפחות כמה שניות של זמן אוויר. כותרתו היא "תרחיש 6 בינואר" והוא מתאר כיצד פנס, המופקד בידי החוקה על ספירת קולות האלקטורים בסנאט באותו יום, יכול היה להתעלם מן התוצאות בשבע מדינות שהעניקו את הנשיאות לג'ו ביידן. בפועל, פנס היה משליך מיליוני קולות מאריזונה, פנסילבניה וכמה מדינות אחרות בהן הועלו טענות חסרות יסוד על תרמית. "הדבר העיקרי הוא ש-פנס צריך לעשות את זה בלי לבקש רשות מהקונגרס ומבית המשפט", כתב איסטמן.

פיליפ באמפ, גם הוא כתב הפוסט, סיכם את הקו של איסטמן: "הוא צפה 'יללות' מצד הדמוקרטים, ואז פנס יאמר: טוב, שבית הנבחרים יכריע, כמו במצב בו אין הכרעה של חבר האלקטורים. במקרה כזה, כל מדינה מקבלת קול אחד; הרפובליקנים ייצגו 26 מדינות וכך טראמפ ינצח שוב". ג'ון קינג מ-CNN הגדיר זאת במילה אחת: "מפחיד".

אכן, מעוררת חלחלה היא העובדה שעורך דין ומשפטן, שהיה בחוג הפנימי של טראמפ ונאם בעצרת שלו שקדמה להסתערות על הקפיטול, מסוגל היה לחשוב על כך. אבל הכיסוי החדשותי היה רחוק מן החוק כדי להפוך את "מזכר איסטמן" לשם ידוע ברחבי ארה"ב או לעורר חששות מוצדקים של אזרחיה, להדליק נורה אדומה.

זה אומר שהאמריקנים התרגלו לזלזולו של טראמפ ברצונו של הבוחר. כפי שכתב הפרשן רוברט קגן בשבוע שעבר, משבר חוקתי תוצרת טראמפ כבר ניצב בפני ארה"ב, למרות שייתכן שנורות האזהרה אינן נראות בשל הפוליטיקה השוטפת, הקורונה, המשק ומשברים עולמיים – כמו גם בשל הדחקה ותקוות שהוא לא יתממש. אחרים אומרים, כי אין להתייחס ברצינות למזכר איסטמן כי הוא לא התממש; אבל ההסתערות על הקפיטול אירעה, מזכירה סליבאן – באותו יום ממש ובשל אותו דחף אוטוקרטי. שתיקת התקשורת עלולה לגרום לכך שההפיכה של איסטמן תתממש גם היא, מסיימת סליבאן.