מנועי ההתאוששות הכלכלית, אשר פעלו בכוח רב בשנת 2021 לאחר שנת הקורונה 2020, נמצאים בהאטה ו-2023 עלולה להיות גרועה עוד יותר. הבנק העולמי צופה, כי השנתיים הקרובות יהיו החלשות ביותר בהתאוששות ממיתון מאז 1970, עם צמיחה עולמית של 4.1% השנה ו-3.2% בלבד בשנה הבאה.

וושינגטון פוסט מונה את הסיבות העיקריות: האומיקרון, הבעיות המתמשכות בשרשרת האספקה העולמית, חוסר השוויוניות בהתחסנות, העלייה במחירי האנרגיה והמזון, ושיעורי חוב לאומי גבוהים במיוחד במדינות שנאלצו ללוות סכומי עתק כדי להילחם במגיפה. יש להדגיש, כי הצמיחה המתכווצת אינה תופעה כלל-עולמית, אלא מה שהבנק העולמי מכנה "מגיפה של חוסר שוויון" עם פערים בין מדינות שלא נראו מזה שנות דור.

נשיא הבנק העולמי, דייוויד מאלפאס, אמר לפוסט: "הדבר המרכזי שמתרחש בעולם הוא חוסר שוויון. האנשים העניים נפגעו בצורה הקשה ביותר מן הקורונה – וגם מהעלייה בשערי הריבית, מהאינפלציה, ממדיניות מקרו ומחוסר השוויון בחיסונים. הפגיעה קשה במיוחד בתושבי המדינות העניות ביותר. אנחנו רואים נסיגה בפיתוח שתותיר צלקות במשך דורות. זה כולל חינוך, בריאות, חוסר ביטחון בתזונה ועוד. גם האינפלציה היא בעיה חמורה וקשה לעצור אותה". ואילו מומחי הפורום העולמי מזהירים, כי כל אלו עלולים להביא לחוסר שקט חברתי.

המדינות העשירות מצויות במסלול אשר בשנה הבאה ישלים התאוששות מלאה וחזרה לפעילות שלפני המגיפה. לא כן המדינות המתפתחות. בין המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מצויות אלו הנמצאות בסכסוך ואלו המבוססות על תיירות. בשליש מן המשקים המתפתחים, התפוקה השנה תהיה פחותה מזו שב-2019, מה שיהווה פגיעה קשה במאבק בעוני העולמי ובאפשרות להקצות משאבים לחינוך, בריאות ותוכניות חברתיות. אפילו בסין, שחקנית מרכזית בכלכלה העולמית, הצמיחה השנה צפויה להיות נמוכה יחסית ולהסתכם ב-5.1%, בעיקר בשל הבעיות בתחום הנדל"ן.

תחזיתו העולמית של הבנק העולמי נמוכה כעת ב-0.2 נקודת האחוז לעומת הקודמת, וכוללת כמה מדינות בהן המצב יהיה גרוע משמעותית. כך למשל טורקיה, הסובלת ממדיניותו החריגה של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, והצמיחה בה השנה תהיה 2% בלבד לעומת 9.5% אשתקד. לברזיל צופה הבנק העולמי 1.4% השנה לעומת 4.9% בשנה שעברה. ייתכן שאפילו תחזיות אלו יתבררו כוורודות מדי, משום שהאומיקרון מבהיר עד כמה הקורונה מקשה על עריכת תחזיות אמינות, כולל במדינות העשירות.

סרי לנקה על סף פשיטת רגל

כאשר התחזיות מתעדכנות, לרוב העידכון הוא לשלילה והאופטימיות הכלכלית ששררה לפני חודשים בודדים הולכת ונעלמת. בנק גולדמן-זאקס הפחית לאחרונה את הצמיחה הצפויה בארה"ב השנה מ-4.2% ל-3.8%. בנק ברנברג מזהיר, שהאומיקרון עלול להקטין ב-1% את התוצר בבריטניה ובגוש האירו.

כאמור, המצב גרוע עוד יותר בחלק מן המדינות המתפתחות. השילוב הרעיל של האטה וחוב גבוה, מעלה את הסכנה שהן לא יוכלו לעמוד השנה בתשלומי החובות. הפוסט אומר כי הולכת וגוברת ההכרה בכך שתוכנית הסיוע למדינות העניות שגיבשה קבוצת G20 אינה פועלת במהירות הדרושה, כאשר משקיעים פרטיים מסרבים להושיט יד ולסייע.

מספר מדינות כבר מתקרבות לאסון, ובהן סרי לנקה. כלכלתה מבוססת על תיירות והיא נפגעה בצורה אנושה, ובפועל עומדת על סף פשיטת רגל. 500,000 מבין 22 מיליון תושביה צנחו אל מתחת לקו העוני, ובכך נמחקו חמש שנים רצופות של צמצום ממדי העוני. הנושה הגדולה ביותר שלה היא סין, הידועה בקשיחותה בגביית חובות ממדינות מתפתחות. נשיא סרי לנקה, גוטאיאבה רג'פאסקה, למעשה התחנן בפומבי בפני בייג'ינג לדחות את פרעון החובות; סין טרם השיבה.