החודשיים האחרונים היו רבי חשיבות לגיאו-פוליטיקה של המערב. הפלישה הרוסית לאוקראינה הובילה לתגובה מאוחדת ועוצמתית ולהתרחבות מיידית של נאט"ו. אבל בוושינגטון נותר הפיל הגדול שבחדר: סין. ממשל ביידן מנסה להראות שלא שכח את המתחרה האסטרטגי המרכזי של ארה"ב במאה ה-21, ומכיר בכך שהתחרות עם סין מחייב שותפויות קרובות יותר הרחק מחוץ לאירופה, כותב וושינגטון פוסט.
מאמץ חדש החל בסוף השבוע. הבית הלבן אירח (12.5.22) ארוחת ערב עם שמונת מנהיגי איחוד מדינות דרום-מזרח אסיה, ולאחר מכן הם קיימו שיחות במשרד החוץ ונועדו עם הנשיא ג'ו ביידן. השבוע יוצא ביידן לביקור בן חמישה ימים בקוריאה הדרומית ויפן, ולאחר מכן ישתתף בפסגת Quad עם מנהיגי אוסטרליה, יפן והודו. בממשל מכירים בכך שעשור של דיבורים על התמקדות אסטרטגית באסיה עודנו ממתין לתוצאות מוצקות. הממשל הנוכחי רוצה להוכיח שהוא מתייחס ברצינות לזירה זו, אך חלק מהמנהיגים באזור מותחים ביקורת על העדר מעורבות אמריקנית, במיוחד בתקופת ממשל טראמפ.
"ארה"ב היא בבחינת נעדר", אמר לפוסט ארג'ד רשיד, יו"ר לשכת המסחר באינדונזיה וחבר במשלחת ארצו המבקרת כעת בוושינגטון. הוא מציין שהממשל האמריקני והמגזר העסקי צריך להתחרות בסין בתחום הכלכלי בשוקי דרום-מזרח אסיה; מאז 1999 סין היא שותף הסחר הגדול ביותר של שמונה מדינות האיחוד. בשנת 2020 הסתכם הסחר בינה לבין מדינות אלו ב-685 מיליארד דולר – כפליים מהסחר עם ארה"ב.
הסחר תפס מקום מרכזי בשיחות בסוף השבוע, כאשר ארה"ב לוחצת להקים את המסגרת הכלכלית ההינדו-פסיפית, כתחלופה להסכם הסחר החופשי הטרנס-אטלנטי אותו נטש ממשל טראמפ. אך יש הטוענים שמדובר בטלאי בלבד במקום במדיניות סחר איזורית, ואשר אין בו פרטים, עלול להיות בעל ערך מוגבל למדינות האיחוד ולא יתרום בצורה משמעותית לשינוי המאזן בין ארה"ב לסין.
קיימים קשיים נוספים ביחסים, מציין הפוסט. בקונגרס ובממשל מאוכזבים מן התגובה הרפה של מדינות האיחוד לפלישה לאוקראינה. רק סינגפור הטילה עיצומים ישירים על רוסיה; מדינות אחרות, כולל אינדונזיה, גינו את הפלישה אך לא הזכירו במפורש את רוסיה. חילוקי דעות אלו מרגיזים רבים בוושינגטון, עיר שעימות עם מעצמה אחרת שוב עומד בראש מעייניה.
יש באזור גם מי שרואים את היחסים עם ארה"ב כנטל. "גישה המעודדת עימות בין דמוקרטיה לסמכותנות רק עלולה לגרום לריחוק מצד ממשלות שאינן רואות את העולם בצורה בינארית ופשטנית כמו ארה"ב", כתב לאחרונה בילהארי קאוסיקאן, לשעבר דיפלומט בכיר בסינגפור. "ממשל ביידן יטעה אם יתמקד בהבדלים אידיאולוגיים כאלה בדרום-מזרח אסיה". ואילו רשיד הוסיף: "אנחנו רוצים לעבוד עם סין. אנחנו רוצים לעבוד עם ארה"ב. אנחנו רוצים לעבוד עם אירופה. אנחנו רוצים לעבוד עם כולם. אל תגרמו לנו לבחור".
פרשנים ממליצים על יותר מעשיות מצידו של ממשל ביידן, אשר בגדול הפסיק להביע את דאגתו מהדמוקרטיה וזכויות אדם בכמה ממדינות האיחוד הנשלטות בידי משטרים של מפלגה אחת. "הגישה של האיחוד איננה עניין של קולוניאליזם, עוינות היסטורית או רגשנות. זהו משחק קלאסי של איזון. הנוכחות הכלכלית של סין גוברת, אבל ככלל – מדינות אלו חשדניות כאלה", אומר רנאטו קרוז דה-קסטרו מאוניברסיטת מנילה.
רק, לכאורה, לפי שעה
