"המלחמה באוקראינה מעלה שאלות רבות. האם ניתן להילחם באלימות על-ידי אלימות? האם ניתן להשיג שלום אמיתי בלא הפעלת כוח?". הערות אלו של קנצלר גרמניה, אולף שולץ, גרמו להרמת לא מעט גבות, במיוחד לנוכח העובדה שנאמרו במפגש של פציפיסטים קתולים המקדישים את רוב זמנם לשאלות כמו האם ישו היה טרנסג'נדר. זוהי רק אחת מאין-ספור דוגמאות לתקשורת האיומה של מנהיגות גרמניה לאורך המלחמה, טוען אקונומיסט.
גרמניה סופגת ביקורת מכיוונים רבים על סירובה להעניק לאוקראינה נשק של ממש, עמדה השוחקת את המוניטין שלה באיחוד האירופי ובנאט"ו. למעשה, היקף הסיוע הגרמני לאוקראינה – הן בציוד והן בכסף – דומה לזה של יתר מדינות האיחוד, גם כאשר מביאים בחשבון את עוצמתה הכלכלית האדירה. אבל שולץ בולט לרעה בהעדר מנהיגות ואומץ, משום שיש לו שתי בעיות. האחת היא תקשורת גרועה; השנייה – הקשורה לראשונה – היא שרבים מחברי מפלגתו הסוציאל-דמוקרטית אינם תומכים בחימוש מחדש הענק המצוי בלב מדיניות החוץ והביטחון החדשה שלו. ייתכן שמאחר שהוא חושש לקומם עליו עוד יותר את חברי מפלגתו, שולץ אינו מוכן לומר בגלוי שגרמניה מספקת כעת נשק של ממש לאוקראינה.
בשבועות הראשונים של העימות שלחה גרמניה לאוקראינה 2,500 טילי נ"ט (כולל סטינגר), אלפי כלי נ"ט אחרים (אם כי רבים מהם לא פעלו), 15 מיליון כדורים, 54 נגמ"שים, תת-מקלעים, בית חולים שדה, משאיות עמוסות בחומרי נפץ, ציוד תקשורת, נשק נגד כטב"מים, אמצעים לראיית לילה, ציוד רפואי, אוהלים ודלק. כעת היא הבטיחה מערכות נ"מ מתקדמות במיוחד לטווח בינוני ואשר ביכולתן להגן על ערים גדולות כמו קייב, טנקים נגד מטוסים ושבע סוללות של תותחי הוביצר מתקדמים.
גרמניה גם מסייעת למדינות במרכז אירופה להעביר לאוקראינה ציוד תוצרת בריה"מ, בכך שהיא מספקת להן חלופות מערביות. אולם, גרמניה עדיין אינה עושה די הצורך – טוען נשיא פולין, אנדריי דוּדָה. הוא האשים את ממשלת גרמניה בהפרת הבטחתה לספק לארצו טנקים מערביים במקום 200 הטנקים הסובייטיים ששיגרה לאוקראינה. ממשלת גרמניה דחתה בתוקף את ההאשמה באומרה, כי מעולם לא נתנה הבטחה כזאת.
"במשך 70 שנה חונכו הגרמנים להיות מדינה פציפיסטית", אומר אלכסנדר למבסדורף, מראשי המפלגה הדמוקרטית החופשית השותפה בקואליציה של שולץ. כתוצאה מכך, הכוחות המזוינים שלה קטנים ואינם מצוידים כהלכה. חלק מן המנהיגים הפוליטיים ממשיכים לדבוק בתרבות הפציפיסטית: רולף מוצניך, ראש הסיעה הסוציאל-דמוקרטית בבונדסטג, נאבק במשך שני עשורים למען פירוק הנשק; הוא הודה שהתקשה מאוד להצביע בעד ההתחמשות מחדש. ב-29 במאי אישרו ראשי המערכת הפוליטית, חלקם בחירוק שיניים, את התוספת של 100 מיליארד אירו לתקציב הביטחון אותה יזם שולץ.
הנזק לגרמניה כבר נגרם, במיוחד במזרח אירופה ובמרכזה, שם פרשנים רבים זועמים עליה. שר החוץ הפולני לשעבר, ראדק סיקורסקי, אומר שהרושם הוא שניתן לסמוך רק על בריטניה וארה"ב. שתי אלו הקדימו לסייע לאוקראינה, עוד לפני הפלישה הרוסית, בעוד לשיטתו גרמניה עשתה מעט מדי ומאוחר מדי. אבל לדעת אקונומיסט, בהתחשב בהיסטוריה שלה ובתרבות הפוליטית הפציפיסטית השוררת בה, גרמניה עושה הרבה יותר מכפי שניתן היה לצפות; לו רק הייתה מתקשרת טוב יותר את פעולותיה ומבצעת אותן מהר יותר כאשר הדבר ניתן.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
