בשלהי חודש ינואר, כאשר מחירי האנרגיה האמירו ברחבי אירופה, שלטי חוצות הציעו לפולנים רעיון מוכר: להאשים את בריסל. הזינוק של 60% במחירים הוא באשמת האיחוד האירופי, התעקשה החברה הממשלתית שמאחורי הקמפיין. זו הייתה הגזמת ענק,ובכל מקרה – הקמפיין נגנז לאחר מספר שבועות, כאשר הפלישה הרוסית לאוקראינה שלחה את המחירים לשמים. הנטייה הפולנית להאשים אחרים קיבלה יעד אחר. הססמה החדשה היא "פוטינפלציה".
אקונומיסט מזכיר, כי פולין נאבקת מזה שנים עם האיחוד, אשר מצידו מגנה אותה על פגיעה בנורמות של דמוקרטיה ליברלית – למשל, פיטורי שופטים בידי פוליטיקאים, הצקות ללהטב"ים, הגבלת התקשורת ואיסור כמעט מוחלט על הפלות. ביקורת זו מכעיסה את הממשלה בראשותה של מפלגת החוק והצדק, השלטת מאז 2015, המאשימה את בריסל בניסיון לכפות על פולין את הנורמות שלה – כפי שעשתה בריה"מ בשעתו. בתגובה, קיצצה הנציבות חלק מהתמיכה לפולין.
אבל זה היה אז. המלחמה באוקראינה הציבה את ורשה והאיחוד באותו צד. בחודש שעבר הודיעה הנציבות שבקרוב תשחרר 35 מיליארד אירו שמנעה מפולין – חלקה בחבילת הסיוע למאבק בקורונה – בשל הפגיעה בעצמאות המערכת השיפוטית, וזאת למרות שהמבקרים טוענים שהתיקונים שביצעה פולין הם קוסמטיים בלבד. הפלישה הפכה את פולין לאחד מכוכבי היבשת, כבסיס לשיגור סיוע ונשק לאוקראינה וכמי שקלטה מיליוני פליטים. ורשה הזהירה זמן רב שוולדימיר פוטין מהווה סיכון לאירופה, וכיום ברור שצדקה.
היחסים המשופרים בין האיחוד לפולין מסייעים להסביר את מצב הרוח של אחדות השורר כיום ביבשת, אבל לא סביר שהוא יתמיד – מדגיש אקונומיסט. פולין נותרה מרוחקת כשהייתה משתי המדינות השולטות באיחוד – גרמניה וצרפת. השתיים הסיקו שהמלחמה באוקראינה מלמדת שהיבשת חייבת למצוא דרכים להגן על עצמה, ואילו פולין סבורה שהתשובה היא חיזוק נאט"ו וממילא חיזוק הערבות האמריקנית לביטחון אירופה. נשיא פולין וראש ממשלתה, אנדריי דובה ומתיאוש מורייבסקי, טענו ששיחות הטלפון של עמנואל מקרון לפוטין דומות לנסיונות לפייס את אדולף היטלר.
לבריסל מצידה עשוי להימאס בקרוב מפולין. אחת ממטרותיה היא לבודד את הונגריה, שבמשך שנים יצרה ברית בלתי-ליברלית עם פולין. היחסים בין השתיים התקררו כאשר ויקטור אורבן, ראש הממשלה הסמכותני של הונגריה, התקרב מדי לפוטין לטעמה של פולין. אבל גם אורבן המבודד יכול לעשות צרות: אחרי שפולין הסירה את התנגדותה להטלת מס חברות בינלאומי מינימלי כפי שרוצה האיחוד, הוא הטיל וטו משלו.
התקווה הטובה ביותר לאתחול מחדש של היחסים בין אירופה לאיחוד הוא חילופי ממשלה בוורשה, שם רוב האופוזיציה תומכת באיחוד. אבל המלחמה באוקראינה חיזקה את המפלגה השלטת, שחזרה להוביל בסקרים לקראת הבחירות בסתיו 2023. השליט האמיתי של פולין הוא הבוס של המפלגה, ירוסלב קוצ'ינסקי, ולאירופה קשה לתקשר איתו משום שהוא לא חבר במועדון הרשמי של ראשי המדינות ורק לעיתים קרובות פוגש זרים.
פולין לרוב אינה עומדת בציפיות ממנה. פעם סברו הוגי דעות באיחוד האירופי, כי את ציר צרפת-גרמניה ניתן יהיה להחליף במשולש צרפת-גרמניה-פולין כאשר האחרונה תקדם את האינטרסים של האיחוד במזרח היבשת. זה לא קרה, עוד לפני הממשלה הנוכחית, משום שפולין העדיפה בריתות מקומיות עם הונגריה, סלובקיה וצ'כיה אותן היא יכולה להוביל, אך שהשפעתן על היבשת היא מועטה. פולין גם החליטה שלא לאמץ את האירו, מה שגורם לריחוק נוסף בינה לבין האיחוד.
ממשלה חכמה יותר הייתה מנצלת את מעמדה המרכזי המחודש כדי להפוך לשחקן בעל השפעה רחבה יותר באיחוד, לא רק ענק מקומי. פולין שיחקה היטב בשבועות האחרונים בקלפים שבידיה. אם תמשיך בכך, תצא מורווחת בטווח הארוך. אבל הרקורד של מפלגת החוק והצדק הוא בחירה במאבקים ולא בשותפים, מסיים אקונומיסט.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
