ארה"ב וסין מסכימות על מעט מאוד בימים אלו, אך בנוגע לטייוואן עמדתן זהה לפחות בנושא אחד: הסטטוס-קוו סביב האי משתנה בצורה מסוכנת. מלחמה אינה נראית בלתי נמנעת, אבל השלום הקר שהחזיק מעמד שישה עשורים הפך לשביר. מי אשם? כאן ההסכמה נעלמת, מציין אקונומיסט.
די ברור שהמשבר התפתח בעקבות ביקורה של ננסי פלוסי בטייוואן. היא פעלה במסגרת סמכויותיה, אבל הביקור היה פרובוקטיבי; אחריו ירתה סין טילים בכיוון האי וביצעה תרגיל נרחב באש חיה שנראה כאימון לקראת סגר עליו. מאז העימות הקודם ב-1996-1995 גברה חוסר הנוחות של ארה"ב, סין וטייוואן מן הסטטוס-קוו, וכדי למנוע מלחמה דרוש איזון מחודש.
המצב בטייוואן משקף חלקית את השינוי המשמעותי שהתחולל בעולם ביובל האחרון. טייוואן הפכה מדיקטטורה צבאית לדמוקרטיה ליברלית פורחת; עושרם של תושביה יותר מאשר כפול מזה של הסינים. הצלחתם היא מפלה תעמולתית למשטר הסמכותני בבייג'ינג וסיבה ברורה לסירובם להיות נתונים לשליטתו. נשיאת טייוואן, צאי אינג-וון, מרחיקה בשיטתיות את האי מן היבשת; אחרי ריסוק הדמוקרטיה בהונג-קונג, איש אינו מאמין לססמה הסינית "מדינה אחת, שתי שיטות". מעט מאוד מתושבי טייוואן רוצים להכריז רשמית על עצמאות, מחשש שהדבר יוביל למלחמה, אך קטן עוד יותר מספרם של הרוצים באיחוד.
גם ארה"ב השתנתה, בשנות ה-1950 היא התערבה פעמיים להגנת טייוואן, לאחר מכן החלה לחשוב האם יש הצדקה להגנה כזאת, אך הדמוקרטיה באי וחשיבותו כמקור למוליכים למחצה חידשו את הברית. בעלות ברית אחרות, כמו יפן, רואות את העמדה האמריקנית לגבי טייוואן כמבחן לעמדתה המובילה במערב האוקיינוס השקט. ארה"ב לא התחייבה רשמית להגן על טייוואן, אך אקונומיסט אומר שכמעט אין ספק שהיא תעשה זאת אם סין תתקוף.
השאיפה הגדולה ביותר לשנות את הסטטוס-קוו שייכת לסין. הנשיא שי ג'ינפינג הוא שיחליט, במידה רבה, האם השלום יימשך – והוא נותן סיבות לפסימיות. ככל שארצו התעשרה, שי הגביר את הלאומנות הפרנואידית והמכוערת שלו. הוא קושר את האיחוד עם טייוואן ליעד האסטרטגי של "עדנה לאומית" בשנת 2049. הצבא הסיני בנה יכולת לכבוש את האי; לצי שלו יש כעת באזור יותר ספינות מאשר לארה"ב. חלק מן הגנרלים בוושינגטון סבורים שהפלישה אפשרית בעשור הבא.
|
|
|
|
ארטילריה בטייוואן [צילום: ג'ונסון לאי, AP]
|
|
|
למרבה המזל, במשבר הנוכחי סין אומנם הפגינה את שריריה, אך בצורה מדודה – היא הראתה את כעסה ועוצמתה, אך בלא הסלמה. ארה"ב שלחה איתותים דומים, כאשר דחתה שיגורי ניסוי שגרתיים של טילים בליסטיים בין-יבשתיים. הסכנה היא שסין משתמשת במשבר כדי להציב גבולות חדשים לחדירתה למרחב האווירי של טייוואן, ועלולה לנסות להכתיב מגבלות קשות יותר על התנהלותה של טייפה מול יתר העולם.
אסור שזה יקרה, מדגיש אקונומיסט. המשימה של ארה"ב ובעלות בריתה היא למנוע הישגים סיניים כאלה מבלי להיגרר לקרב. וושינגטון יכולה להתחיל בחידוש הנורמות שהיו מקובלות לפני המשבר, כולל פעילות צבאית סביב האי ובמים הבינלאומיים שסין טוענת לבעלות עליהם. היא יכולה להרחיב את התמרונים בשיתוף בעלות בריתה ולשלב אותן בתוכניות להגנה על טייוואן. המטרה היא לשכנע את סין שפלישה לטייוואן אינה מצדיקה את הסיכון. אפשר לספק לטייוואן יותר נשק ואימון, אם כי האחרונה זקוקה לאסטרטגיה טובה יותר, המבוססת על מערכות קטנות וניידות המשרתות היטב את אוקראינה. האי צריך להפוך למבצר אותו תתקשה סין לכבוש.
לעיתים יש תועלת בלחץ פומבי על סין, אבל לעיתים קרובות הוא גורם צרות רבות ותועלת מועטה. מדינות G7 גינו את הצעדים הסיניים, וכך גם יפן ואוסטרליה – אך לא קוריאה הדרומית; ומדינות דרום-מזרח אסיה מעדיפות שלא לקחת צד. גם כאשר הוא מגנה את התוקפנות הסינית, על ממשל ביידן להדגיש שאינו תומך בעצמאות טייוואן. הקונגרס צריך להימנע מצעדים סמליים; מוטב שיאשר הסכם סחר עם טייוואן.
מלחמה איננה בלתי נמנעת, מדגיש אקונומיסט. עם כל השאיפות של שי, היעד הראשון במעלה שלו הוא לשמור על שלטונו. אם יש לקח אחד מן הפלישה לאוקראינה, הרי הוא שאפילו ניצחון האמור להיות קל עלול להפוך למאבק ממושך עם השלכות הרסניות מבית. ארה"ב וטייוואן אינן צריכות להוכיח שפלישה לטייוואן תיכשל; די בכך שיזרעו במוחו של שי ספק בדבר הצלחתה.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי באתר ביזפורטל. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה.
| תאריך: |
14/08/22
|
|
|
עודכן: |
14/08/22
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
הסתמכות עיוורת על רבנים המפזרים הבטחות הרגעה חסרות בסיס מסכנת את עתיד יהדות התפוצות; על הציבו...
