עד לאחרונה צפו רבים קיץ ארוך וחם של אינפלציה בארה"ב. להפתעתם – ולצערם של חלק מהרפובליקנים – זה לא קורה. המדד עלה ביולי לעומת יוני וההערכות הן למגמה דומה באוגוסט. אבל פרופ' פול קרוגמן מציין בניו-יורק טיימס, כי אינו מכיר כלכלנים רבים הסבורים שהאינפלציה ספגה תבוסה.
חלק ניכר מהחדשות הטובות הוא תוצאה של ירידה במחירי הדלק וצפויות חדשות טובות גם במחירי המזון, אבל הפדרל ריזרב למוד ניסיון מכדי לאפשר למדיניותו להיות מושפעות ממחירי הדלק והמזון התנודתיים, והאינפלציה הבסיסית נראית גבוהה. לכן, הוא ימשיך להעלות את הריבית כדי לצנן את הכלכלה וקרוב לוודאי שהתוצאה תהיה אבטלה מסוימת ואולי גם מיתון.
זוהי המדיניות האורתודוקסית, אבל קרוגמן טוען שיש אפשרויות אחרות, אורתודוקסיות פחות וכואבות פחות – ולפעמים הן עובדות. אלא שלמרבה הצער, הוא לא סבור שאין יועילו במצב הנוכחי של ארה"ב. בגדול, יש שתי דרכים להוריד את שיעור האינפלציה בלא להכניס את המשק למלחציים. האחת היא מדיניות ההכנסות: התערבות ממשלתית ישירה – בחקיקה או בלחץ מוסרי – כדי להגביל את עליות המחירים. השנייה היא להוריד את המחירים על-ידי הרחבת ההיצע.
מדיניות ההכנסות עובדת, והדוגמה הקלאסית היא ישראל של שנות ה-1980. חיסול ההיפר-אינפלציה התאפשר על-ידי חבילה אשר כללה הקפאת שכר זמנית ותקרות מחירים. ישראל יצאה מן האינפלציה ללא מיתון. אבל זה לא יקרה בארה"ב הנוכחית. ראשית, בישראל ייצגה ההסתדרות 80% מהעובדים וכך היה ניתן להגיע להסכם עם גורם אחד בלבד. ההיפר-אינפלציה גם הייתה במידה רבה ציפיות אינפלציוניות שהגשימו את עצמן. אבל בארה"ב אין איגוד מקצועי מרכזי והציפיות האינפלציוניות לטווח הארוך דווקא נמצאות בירידה.
אז מה הבעיה של ארה"ב? כנראה מקרה קלאסי של יותר מדי כסף שרודף אחרי מעט מדי טובין, משיב קרוגמן. התוצאה היא משק חם מאוד, בו יש הרבה יותר משרות פנויות מאשר דורשי עבודה. כל ניסיון לרסן את האינפלציה הנגרמת בידי המשק החם באמצעות מגבלות מלמעלה, יתרסק מיד בשל עוצמתם של כוחות השוק. אין זה אומר שהקונגרס והנשיא
ג'ו ביידן צריכים להתעלם מחברות המנצלות את כוחן המונופוליסטי על-רקע האינפלציה. קצת שיימינג שלהן לא יזיק ועשוי להאיץ את הורדת האינפלציה. אבל עדיין יש צורך בהידוק מצד ה"פד", כדי להקטין את כמות הכסף הרודפת אחרי הסחורות.
אלא אם כן יוגדל היצע הטובין – למשל על-ידי השקעות בתשתיות שיגבירו את התפוקה. בעיקרון, התשובה חיובית. וזה כבר קורה. חוק התשתיות אשתקד וחבילת האקלים-בריאות הנוכחית יהפכו בסופו של דבר את ארה"ב ליותר יצרנית ופחות אינפלציונית – יותר מכפי שסבורים רבים. אבל לא ברור מה יהיה היקפם של הישגים אלו ויידרשו שנים עד שיתנו את פירותיהם. ה"פד" מאמין, ובצדק, שיש לו מגבלת זמן. נכון לעכשיו הציפיות האינפלציוניות נותרו מרוסנות, אבל איש אינו מבטיח שזה יהיה המצב אם האינפלציה עצמה תמשיך להיות גבוהה. לכן, הבנק המרכזי חבל לפעול במהירות כדי להוריד את האינפלציה.
ובכן, אין מנוס מהמדיניות האורתודוקסית – הורדת האינפלציה באמצעות מיתון. לא ברור האם ההאטה תהיה חמורה די הצורך כדי לקבל את התיוג של מיתון, אבל אין ספק שהיא תפגע בצרכנים. יש הרבה דברים טובים לומר על משק חם ושוק עבודה הדוק, אבל אין מנוס מלהיפרד מהם.
