מחר (24.8.22) ימלאו שישה חודשים לפלישתה של רוסיה לאוקראינה, אשר ניפצה את תקוותיהם של האירופים שסברו שניתן לחיות בשלום עם רוסיה. ערפל הקרב עודנו מרחף מעל הזירה, בה נמשכת ההתנגשות בין אידיאולוגיות. האוקראינים מחזיקים מעמד ורואים את עצמם, בעידודם של בני בריתם במערב, כקו החזית במאבק בין דמוקרטיה לסמכותנות. ואילו
ולדימיר פוטין סובר שזוהי מערכה לבלימת התפשטות המערב לסף דלתה של רוסיה ולמניעת רוח אנטי-רוסית בשטחים שלשיטתו הם חלק מרוסיה ההיסטורית.
הפלישה לא התנהלה כפי שציפו המתכננים בקרמלין, מזכיר וושינגטון פוסט. האוקראינים התגוננו באומץ ואילצו את רוסיה לסגת מפאתי קייב. במקום לבלום את נאט"ו, הברית מתרחבת עם צירופן של שבדיה ופינלנד. השלטונות במדינות הבלטיות החלו להרוס אנדרטאות מלחמה סובייטיות. העיצומים המערביים גובים מחיר כבד מהמשק הרוסי: מחצית מעתודות המט"ח הוקפאו, מאות חברות בינלאומיות נטשו, גז ונפט נמכרים כעת ללקוחות אופורטוניסטיים במחירי מבצע. המערב מעריך ש-80,000 חיילים רוסים נהרגו, ומכונת המלחמה הרוסית ניזוקה קשות.
אבל זוהי נחמה קטנה מאוד לאוקראינה, המשלמת מחיר כמעט בלתי נסבל תמורת שמירת זכותה להתקיים. אלפים נהרגו ומיליונים גלו מבתיהם. הרוסים ביצעו, כך נטען, זוועות ו
פשעי מלחמה. רוסיה מחזיקה כעת בשטחים נרחבים במזרח המדינה ובדרום-מזרחה. פרשנים צופים מלחמה ארוכה ומרה. המסר האוקראיני למערב נותר כשהיה: "אנחנו צריכים רק נשק, ואם תהיה להם הזדמנות – להכריח את פוטין לשבת לשולחן המו"מ", כניסוחו של הנשיא
ולדימיר זלנסקי. הנשק הזה מעניק לאוקראינה יתרון טקטי בשדה הקרב ומנוף לחץ דיפלומטי בשיחות עתידיות. ארה"ב העניקה לה עד כה סיוע ב-10 מיליארד דולר, וההנחה הרווחת מוושינגטון עד ורשה היא שהסיוע המתאים אף יכול להוביל אותה לניצחון.
אבל הנחישות הזאת עלולה להיעלם, מזהיר הפוסט. התקרבותו של החורף והוודאות הקרובה של זינוק במחירי האנרגיה, מציבה סימני שאלה סביב יכולתו של המערב לתמוך באוקראינה בששת החודשים הבאים כמו בששת החודשיפ הקודמים. הוודאות של המשך הסיוע האמריקני לקייב מלמדת, כי גם בעשור השלישי של המאה ה-21 תקפה האמת הבסיסית של המאה ה-20: לעוצמת-העל האמריקנית יש משקל מכריע בגיאו-פוליטיקה של אירופה.
אולם, אף מדינה אינה יכולה להתמודד לבדה עם השלכות המלחמה, הכוללת פגיעה קשה בשרשרת אספקת המזון – עם זינוק במחירים באפריקה ונפילת ממשלות בדרום אסיה. זו הסיבה שפקידים במדינות שאינן מערביות מדברים על אפשרות של פשרה עם רוסיה או אפילו כניעה לדרישותיה. בצורה מתסכלת מבחינתה של אוקראינה, פחות פקידים אפריקנים מעלים את הטיעון המובן מאליו – על רוסיה להסיג את כוחותיה משטחה הריבוני של מדינה אחרת.
לא ברור האם בידודה של רוסיה יחמיר או יוקל בחודשים הקרובים; הן פוטין והן נשיא סין, שי ג'ינפינג – העסוק בהסלמת העימות עם ארה"ב סביב טייוואן – מתכוונים להשתתף בפסגת G20 באינדונזיה בחודש נובמבר. נשיא המדינה המארחת, ג'וקו ווידודו, מקווה שהדבר לא יוביל להחרמת הפסגה בידי הנשיא
ג'ו ביידן. "אנחנו רוצים שהאזור יהיה יציב ושלו", אמר בשבוע שעבר.
היציבות עלולה להיות חמקמקה. בעוד המלחמה באוקראינה נמשכת, מומחים חוששים מהתפשטות הסכנות והתגמול, החל מהתקפות הרסניות על איזורים אזרחיים, דרך התנקשויות וכלה בסכנה הקיימת תמיד של שימוש מוטעה בנשק גרעיני. שישה חודשים לתוך המלחמה, ועדיין יש תחושה שזוהי רק ההקדמה.
