הרכבת התחתית של ניו-יורק הופיעה רבות בחדשות בתקופה האחרונה, ולא לטובה. היו כמה מקרים של תקיפות אלימות ומספר מקרי הרצח השנה גבוה בהרבה מאשר אשתקד, למרות הירידה בו בעיר עצמה. אלו אירועים איומים המצדיקים את הגברת הנוכחות המשטרתית ופריסת מצלמות האבטחה. אבל חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן, מציע נקודת מבט אחרת במאמרו בניו-יורק טיימס.
שיעור הפשע בערים, כולל ניו-יורק, עלול להיראות גבוה מכפי שהוא באמת, משום שבשל אוכלוסייתן הגדולה – יותר אנשים עדים לפשעים. התקפות ברכבת התחתית בשעות העומס הן דוגמה קיצונית לכך: השנה היו תשעה מקרי רצח במערכת בה נוסעים 3.5 מיליון בני אדם בכל יום עבודה. בשורה התחתונה, התחתית בטוחה הרבה יותר מאמצעי תחבורה אחרים, וזו אחת הסיבות לכל ששיעור ההרוגים בתאונות דרכים בניו-יורק נמוך בהרבה מאשר בערים קטנות או אפילו בפרברים של ערים גדולות.
יש סיבות רבות לשבח את התחתית של ניו-יורק, טוען קרוגמן. היו ויכוחים רבים סביב ההשוואה בינה לבין מערכות מקבילות, במיוחד בלונדון. אין ספק שהיא מפסידה מבחינת אסתטית: המערכת מכוערת ומתרוצצים בה עכברים. היא קשה להתמצאות למבקרים בעיר. מצד שני, העובדה שבכל רכבת יש רק ארבעה קרונות מאפשרת להפעיל תחנות קרובות זו לזו ולעבור במהירות לקווי האקספרס. תפקידה המרכזי הוא לאפשר לנהל אורח חיים הבנוי על מרחקים, ואת זה היא עושה היטב.
קרוגמן מביא כדוגמה את שני חלקי העיר המוכרים לו ביותר: אפר ווסט סייד וג'קסון הייטס, בהם מתגוררים 61,000 ו-42,000 בני אדם (בהתאמה) למייל מרובע. בשתי השכונות יש רחובות מסחריים עמוסים, אך כאשר יוצאים מהם – נתקלים בשקט מפתיע. מי שלא התנסה בכך, אינו מבין את היתרון הטמון במגוון רחב של שירותים במרחק הליכה.
לא כולם רוצים לחיות כך, אך גם לא כולם רוצים לחיות בערים מבוססות מכוניות כמו אטלנטה ודאלאס. רק תודות למערכות תחבורה כמו התחתית של ניו-יורק, יכולה ארה"ב להציע לתושבים רבים את האפשרות הזאת. המשמעות היא ריבוי חלופות לאורח החיים, מה שמעשיר את המדינה כולה מבחינה תרבותית וכלכלית.
התחתית גם מאפשרת להתנסות בגיוון. לא כל השכונות המרוחקות הן מגוונות: אפר ווסט סייד הוא אזור יוקרתי ורק מעטים יכולים להרשות לעצמם להתגורר בו. אבל שכונות כמו ג'קסון הייטס הן מגוונות להפליא, ומי שחי בהן או מבקר בהן מקבל מבט נרחב בהרבה על המין האנושי מכפי שמקבלים רוב האמריקנים. עצם הנסיעה בתחתית, מעיד קרוגמן מנסיונו האישי, יוצרת קשר יום-יומי (גם אם מקרי) עם אנשים משכבות כלכליות שונות וקבוצות אתניות שונות. העוינות כלפי מי שאינו נראה כמוך גואה כאשר אינך נפגש עם אנשים השונים ממך.
לבסוף, יש מילה חשובה שלרוב אינה עולה על הדעת כאשר מדברים על התחתית: התחשבות. מדובר על דברים קטנים, כמו האופן בו הנוסעים יוצאים מקרונות עמוסים כדי לאפשר לאחרים לרדת ואז שבים אליהם. כאשר נוסעים בתחתית, רואים אנשים רבים מתנהגים בצורה נאותה ורק לעיתים רחוקות אנו עדים להתנהגות פסולה. "אני כשלעצמי יוצא בדרך כלל מהמפגשים הללו עם דעה טיפה טובה יותר על האנושות", מציין קרוגמן.
כל אלו אינם באים למעט מחומרתן של התקריות האחרונות או מהצורך לעשות הכל כדי שהתחתית תהיה בטוחה יותר. אך קרוגמן מקווה שהניו-יורקרים וגם אחרים לא יפספסו את העובדה שלתחתית יש תפקיד חיובי עצום בחייה של העיר המציעה דברים שאין דומה להם בשום עיר אמריקנית אחרת.
