לכל שלב במלחמה באוקראינה יש כלי נשק אייקוני משלו. בקרבות סביב קייב בחורף שעבר היו אלה טיל הנ"ט "ג'אוולין" וטיל הנ"מ "סטינגר". בחבל דונבס היו אלו תותחי 155 מ"מ. מתקפות הנגד האוקראיניות בסתיו הבליטו את משגרי הרקטות "הימאר". כעת תשומת הלב מופנת לטנקי "ליאופרד", כותב אקונומיסט.
רוסיה עדיין מחזיקה ב-17% משטח אוקראינה (כולל חצי-האי קרים), ונכון לעכשיו המלחמה מצויה במבוי סתום עקוב מדם. האביב עשוי להיות פעיל יותר, כאשר עשויים להגיע לחזית 300,000-200,000 חיילים שגייסה רוסיה. תעשיית הנשק הרוסית עובדת בשלוש משמרות ואוקראינה אינה יכולה להתחרות בכוח האש הרוסי. אוקראינה זקוקה לאסטרטגיה שתשנה את התמונה מיסודה, ולכן ארה"ב ובעלות בריתה עוברות מנשק הגנתי לנשק התקפי. המטרה היא לא רק להדוף את המתקפה הרוסית הבאה, אלא גם לשחרר חלק מן השטחים הכבושים.
המערב הבטיח תחילה מאות נגמ"שים ורכבים משורינים אחרים, אך כדי ליצור יחידות משורינות אמיתיות – אוקראינה זקוקה לטנקים מערביים ובמיוחד ל"ליאופרד" הגרמני. שלא כמו ה"צ'לנג'ר" הבריטי, יש מלאי עצום שלהם: 2,000 טנקים כאלו מצויים בשימוש. ושלא כמו ה"אברמס" האמריקני, קל יחסית לתחזק ולתפעל אותם. הקנצלר אולף שולץ התנגד להעברתם לאוקראינה, עד שלחץ גובר מבית ומחוץ הביא אותו (25.1.23) לשנות את עמדתו. גרמניה הודיעה על העברת 14 "ליאופרד" וארה"ב הבטיחה 31 "אברמס"; בריטניה תשגר 14 "צ'לנג'ר", פולין תשלח אותו מספר של "ליאופרד", וטנקים מאותו דגם יגיעו גם מפינלנד, הולנד, נורבגיה וספרד.
למרות החיזוק שקיבלה, לאוקראינה יהיה עכשיו כאב ראש בדמות ניהול מגוון של טנקים (לצד הטנקים הסובייטיים שלה). לכן, האימונים לשיפור יכולת הלחימה המשולבת שמספקת ארה"ב, חשובים לא פחות מאשר מכונות המלחמה. לחימה זו כוללת שריון, רגלים, הנדסה וכטב"מים.
הגנרל בן הודג'ס, שהיה מפקד הכוחות האמריקניים באירופה, מביע אכזבה מכך שהמערב אינו מספק לאוקראינה כלי מדויקים לטווח רחוק, הטילים של מערכת "הימארס" הם בעלי טווח של 84 ק"מ; רוסיה הסיגה לאחור את מפקדותיה ומחסניה, כך שיהיו מחוץ לטווח זה. נכון לעכשיו, ארה"ב מסרבת לספק טילי ATACMS לטווח של 300 ק"מ, מחשש שהדבר יוביל להסלמה. ארה"ב גם אינה מוכנה להעביר לאוקראינה כטב"מים חמושים מדגם "גריי איגל", שלא לדבר על מטוסי קרב.
לדברי הודג'ס, יותר רכבים משורינים באיכות גבוהה יותר, בתוספת היכולת להכות עמוק יותר, יוכלו לאפשר לאוקראינה לשאוף להכרעה בחצי-האי קרים. היא תוכל לנסות לנתק בכוח השריון את הגשר היבשתי בין רוסיה לבין קרים, וגם להרוס את הגשר מעל מיצרי קרץ בחצי-האי – מה שיערער קשות את אחיזתה של רוסיה באיזור.
תבוסה בקרים תהיה מכה פוליטית וצבאית אנושה לוולדימיר פוטין, מציין אקונומיסט, ולכן יש במערב החוששים שהדבר יוביל אותו להשתמש בנשק גרעיני. ארה"ב הכריזה ש"קרים היא אוקראינה"; האם תעזור לממש זאת בשטח – זאת שאלה אחרת. אבל וושינגטון עשויה למצוא שיש יתרון בעצם יכולתה של אוקראינה לאיים על האחיזה הרוסית בחצי-האי, כדי לכפות על הקרמלין לנהל מו"מ.
הפרשן הצבאי מייקל קופמן אומר, שמוקדם לדבר על שחרור קרים. מאז נסוגו מהערים חרקוב וחרסון, הרוסים מגנים על קו קצר יותר עם יותר חיילים ונשק. לשני הצדדים אין עליונות אווירית, שהיא מרכיב מרכזי בתפיסת הלוחמה המשולבת המערבית. אוקראינה עלולה להיכשל במתקפת נגד ואף לאבד שטחים נוספים, הוא מזהיר. הרמטכ"ל האמריקני, הגנרל מארק מיליי, אמר במפורש: "השנה יהיה מאוד מאוד קשה להוציא את הרוסים, במהלך צבאי, מכל סנטימטר של שטח אוקראיני כבוש. זו תהיה מלחמה מאוד עקובה מדם".
במוסקבה הופיעו מערכות נ"מ על גגות. סגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי, דמיטרי מדבדב (המקורב מאוד לפוטין), סיפק אזהרה קודרת: "תבוסה של מעצמה גרעינית במלחמה קונבנציאלית עלולה לגרום מלחמה גרעינית". האזכור של הנשק הגרעיני אינו חדש, מעיר אקונומיסט; אבל ההכרה בכך שרוסיה עלולה להפסיד, היא גם חדשה וגם מפחידה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
