לא די בכסף לבדו כדי לנצח באוקראינה

לממשלת רוסיה יש דרכים רבות לממן את עצמה – מדגיש אקונומיסט, במאמר הנרחב על כלכלתה של המדינה לנוכח המלחמה באוקראינה. בידי קרן העושר הממלכתית עדיין יש 150 מיליארד דולר, גם לאחר שאיבדה אשתקד 30 מיליארד דולר. הממשלה גם יכולה להנפיק עוד איגרות חוב. הזינוק במחירים אשתקד מילא את קופותיהן של חברות האנרגיה הרוסיות, שרובן בבעלות המדינה; הממשלה יכולה להטיל עליהן מס יסף, כפי שעשתה אשתקד.

למוסדות הפיננסיים הרוסיים יש די נכסים לכיסוי גרעונות שנתיים של 10 טריליון רובל במשך 25 שנה – והממשלה עשויה לנסות לשים את ידה עליהם. במילים אחרות: הכסף אינו מגבלה משמעותית על המאמץ המלחמתי הרוסי. אקונומיסט מעריך, שהמלחמה עולה לרוסיה 5 טריליון רובל בשנה, שהם 3% מהתוצר – פחות ממה שהוציאה ארה"ב על מלחמת קוריאה.

אבל החלפת נשק פגום ורענון מאגרי התחמושת אינם רק שאלה של כסף. רוסיה איבדה ציוד בהיקף עצום; למשל: ההערכות לגבי הכלים המשוריינים נעות בין 8,000 ל-16,000. היא איבדה גם הרבה מטוסים, כטב"מים ומערכות ארטילריה. פתרון אחד הוא לפנות למלאים, אך הללו ברובם מיושנים ובתחזוקה ירודה. אפשרות אחרת היא להשתמש במערכות שנועדו לייצוא; אשתקד ייצאה רוסיה נשק ב-11 מיליארד דולר בלבד, לעומת 50 מיליארד דולר ב-2021.

רוסיה גם מנסה לייצר יותר נשק. לטענתה, השנה תייצר 1,500 טנקים חדישים; היא מקווה לייצר כטב"מים בהיקף גדול. הממשלה מלווה סכומים ניכרים ליצרני הנשק או מורה לבנקים לעשות זאת. הבעיה היא, שכדי לייצר כלי נשק מתקדמים, רוסיה זקוקה לרכיבים מערביים מתקדמים – החל במנועים וכלה במוליכים-למחצה – שאותה היא מתקשה להשיג בשל העיצומים. אפשר להסב רכיבים משימושים אחרים; בחודש פברואר נפסקה הנפקת דרכונים ביומטריים כדי לחסוך שבבים. גם מכונות כביסה מתקדמות מיובאות במספרים גדולים כדי להוציא מהן שבבים. המודיעין האוקראיני מעריך, כי בדרכים אלו מצליחה רוסיה לייצר מדי חודש 50 טילי שיוט.

אולם, מדגיש אקונומיסט, היקפי הייצור של נשק מתקדם לא מתחיל להתקרב לצרכיה של רוסיה. אוקראינה והמערב סבורים, שרוסיה כילתה את רוב טילי השיוט המתקדמים. הצבא מבקש מספר טנקים גדול פי עשרה מיכולת הייצור. מחסור בתוכנות ובציוד טכני מונע את המראת ייצור הכטב"מים.

מה שחסר לרוסיה באיכות, היא יכולה לנסות להשלים בכמות – על-ידי השמשה מחדש של נשק מהתקופה הסובייטית. היא מחדשת 90 טנקים בחודש באמצעות התקנת מערכות אלקטרוניקה ותקשורת חדשות. רוסיה גם מפעילה טילים ישנים, שהם פחות מדויקים אך גם פחות ניתנים לאיתור ויירוט. היא מבצעת קניבליזציה של מטוסים אזרחיים כדי לתקן מטוסי קרב.

רוסיה גם מקבלת אספקה צבאית מבעלות בריתה. פגזים מגיעים מסין דרך בלארוס. היא קונה כטב"מים אזרחיים מסין ותרמילי פגזים מקוריאה הצפונית. מאירן היא קיבלה אלפי כטב"מים מתאבדים בתמורה ל-60 מטוסי סוחוי-35. בקיצור: רמת הנשק הרוסי יורדת, אך היא מצאה דרכים למנוע את התרוקנות המחסנים.

אתגר אחר הוא למצוא מספיק כוח אדם כדי להמשיך את המלחמה. רבים נהרגו, רבים היגרו. בשנת 2022 ירד ב-1.3 מיליון מספר המועסקים מתחת לגיל 35. מחסור בעובדים הוא נפוץ; הבנק המרכזי מסר בדצמבר, כי מחצית מהחברות שנסקרו דיווחו על קשיים באיוש. על כל מובטל יש 2.5 משרות פנויות והשכר מזנק. המחסור בולט במיוחד במהנדסי תוכנה ובעורכי דין.

המחסור בעובדים מקשה גם על המגויסים. צווי הגיוס נשלחים כעת גם בדוא"ל ובטלפון הנייד, בנוסף לדואר הפיזי, כדי להקשות לטעון שהם לא התקבלו. לרוסיה לא אמורה להיות בעיה למלא את שורות הצבא: לפני המלחמה היו בה 17 מיליון צעירים. אבל יותר אנשים בחזית פירושו פחות אנשים במפעלים ובמשרדים. וככל שהפער גדל בערים כמו מוסקבה וסנט פטרסבורג, גדלים הסיכויים למחאה.