המשך התמיכה בישראל עלול להיות אתגר לביידן - כמו אוקראינה

ג'ו ביידן כנראה יהיה הנשיא האמריקני האחרון שנולד במלחמת העולם השנייה ואשר השקפת עולמו עוצבה בדמות הכוח שהפגינה ארה"ב במלחמה הקרה. אין מנהיג עולמי נוסף אשר שוחח הן עם גולדה מאיר והן עם מיכאיל גורבצ'וב, ולכן אין זה פלא שדווקא המלחמות באוקראינה ובישראל הן שהוציאו ממנו להט, רגשות ובהירות שבדרך כלל נעדרים מנאומיו – כותב ניו-יורק טיימס למחרת הנאום לאומה על שתי המלחמות (20.10.23, ראו קישור משמאל).

תחושת השליחות מסבירה מדוע בגיל קרוב ל-81 הוא ביקר בשתי המדינות בעיצומן של המלחמות. במקביל, מפגין ביידן זהירות כלפי בעלות בריתה של וושינגטון ולפחות עד עכשיו מקפיד שחיילים אמריקנים לא יהיו מעורבים בשני העימותים. הוא נחוש להוכיח למי שטוענים שארה"ב היא מעצמה בשקיעה, שבפועל היא היחידה היכולה להתמודד עם אירועים עולמיים כאלה.

שאלה מורכבת יותר היא האם ביידן יוכל לגייס את האמריקנים מאחוריו, וזו הייתה המטרה המרכזית של הנאום. סקרים מלמדים, כי מספר גדל של אמריקנים חשים שלא בנוח בתפקיד של מי שאמור להגן על הסדר הקיים והכללים הקיימים, אשר לדברי ביידן חיוניים לארה"ב. בדור בו הוא גדל, הכרזתו לפיה "מנהיגותה של ארה"ב שומרת על העולם" הייתה מתקבלת בהסכמה כללית. כיום היא מצויה במרכזו של ויכוח, כמו גם אמירתו לפיה הבריתות שומרות על בטחונה של המדינה.

מבחינת ביידן, סדר העולם הדמוקרטי מצוי בסיכון אם העולם לא יפיל את חמאס ולא ינטרל את רוסיה, אבל קשה לו הרבה יותר לשכנע בכך היום מאשר בפברואר 2022. התמיכה הגורפת באוקראינה – אחד הנושאים היחידים עליהם הסכימו הדמוקרטים והרפובליקנים – מתפוגגת, כאשר מספר גדל של רפובליקנים טוענים שזו אינה מלחמתה של ארה"ב. מלחמת ההתשה בחבל דונבס וציפייתו הברורה של ולדימיר פוטין לשובו של דונלד טראמפ או מישהו דומה לו, רק מסבכים את התמונה.

התמיכה המוחלטת של ביידן בישראל עלולה להתגלות כאתגר דומה, סבור הטיימס. כמעט בטוח שהוא יקבל את מיליארדי הדולרים שביקש להקצות לישראל. אבל ממשלו כבר שומע ביקורת צורמת, לפיה הוא הלך רחוק מדי בתמיכתו, ועשה מעט מדי כדי למנוע מבנימין נתניהו להפסיק את אספקת המזון, המים והחשמל לרצועה וכדי לבלום את מתקפת הקרקע העלולה להרוג עוד אלפי פלשתינים. גם בכמה פינות במשרד החוץ יש הטוענים, שהתמיכה בישראל באה על חשבון הגנת האזרחים הפלשתינים.

בשיחות פרטיות ובצ'אטים נשמעת גם ביקורת לפיה ביידן ויועציו שגו בפירוש השקט ששרר לפני 7 באוקטובר, כאשר ראו בו אינדיקציה לכך שהסטטוס-קוו בעזה וביהודה ושומרון יישמר לאורך זמן. בינם לבין עצמם, אפילו כמה מיועציו של ביידן חוששים שדעת הקהל בנוגע לישראל וחמאס כבר משתנה, כאשר הזכרונות ממראות האימים של היום הראשון מפנים את מקומם לתמונות הטריות של ההרס בעזה.

ביידן משיב, שהניסיון מלמד שהדרך הטובה ביותר למתן את נתניהו היא לעטוף אותו בסיוע וללחוש אזהרה באוזנו. הוא וידא שאנשי ממשלו ונציגי בעלות בריתו מצויים כל העת בישראל ובחדר המלחמה של נתניהו, כדי למנוע מישראל למהר לפלישה נרחבת. ויש עוד רכיב באסטרטגיה שלו: הוא שולל מעורבות ישירה של חיילים אמריקנים. זהו לקח מן המלחמות באפגניסטן ובעירק, וגם לכן התכוון ביידן כאשר דיבר על השגיאות שעשתה ארה"ב בעקבות 9/11.

בנאומו בסוף השבוע הסביר ביידן בצורה הגלויה ביותר מדוע האמריקנים והעולם צריכים להתאחד מאחורי ארבע מטרות. הראשונה: להמשיך את הסיוע לאוקראינה, כך שפוטין לא יוכל לחכות עד שהמערב יתעייף. השנייה: לחסל את חמאס. השלישית: למנוע משתי המלחמות להתרחב. והרביעית: להשיג את כל זה מבלי לגרום עוד יותר מוות וסבל לאזרחים שנלכדו שוב בעולם העולה בלהבות.