איך נראים חייו של מועמד לפרלמנט הבריטי

איך נראה ניסיון להיבחר לפרלמנט הבריטי? את התשובה הטובה ביותר מקבלים כאשר שואלים את חברי הבית על תיבות דואר – סבור אקונומיסט. כל אחד מהם בילה שעות בחלוקת עלונים ונושאים מעטים מעוררים תגובה יותר טעונה. הלורד פיטר מנדלסון מספר על דלתות שלא נפתחו או נטרקו על אצבעותיו. הברונית רות דייווידסון טוענת, כי המתגוררים בקומת הקרקע "קרובים לרוצחים בהירככיה של אנשים רעים".

קשה להיות חבר פרלמנט וקשה עוד יותר להפוך לכזה. 650 החברים שייבחרו, כנראה בהמשך השנה, יהיו מי שהקריבו ימים שלמים לדפיקה על דלתות, את שעות הערב לחלוקת עלונים ואת סופי השבוע להשתתפות באירועים קהילתיים. כל אחד מהם הוציא אלפי ורבבות ליש"ט מכספו על נסיעות, עלונים, אירוח, סעודות, מפגשים, קפה ועוד קפה.

רוב הבוחרים לא מקדישים תשומת לב לחברי הפרלמנט כבודדים, ונמוך עוד יותר הוא מספרם של אלו החושבים להיבחר בעצמם. מובן מדוע. מסלול הקריירה פתלתל, המשרה אינה מתפרסמת במודעות "דרושים" ויועצי קריירה אינם ממליצים עליה. השעות ארוכות, השכר גרוע יחסית, תהליך המיון אכזרי, יש אפילו סכנה של אלימות פיזית. השאלה הנכונה היא: מדוע שמישהו בכלל ירצה להיות חבר פרלמנט?

ולמרות הכל – עובדה שיש מועמדים והם נחוצים. 95 חברים נוכחיים כבר הודיעו שלא יתמודדו שוב. מי שירצו להחליף אותם יצטרכו לנצח פעמיים; הבחירה בתוך המפלגה קשה עוד יותר מאשר הבחירות הכלליות. המסלול מתחיל כאשר מושב מתפנה. המועמדים צריכים להירשם, וראיונות עם פעילי המפלגה באזור הבחירה מקצרים את הרשימה. תיאורטית, חברי המפלגה במחוז אמורים לבחור את המועמד, אך בפועל מטות המפלגות בוחרים שניים-שלושה שמות או אפילו אחד ולוחצים על הדרג המקומי לבחור בהם או ביניהם.

לפני ההרשמה, על המועמדים-בכוח לעמוד בשורה של קריטריונים, ממשיך אקונומיסט. הללו משתנים בין המפלגות ועשויים להיות קפדניים יותר (בדיקות והערכות אצל השמרנים) או פחות (12 חודשי חברות במפלגה ובאיגוד מקצועי אצל הלייבור). הפרלמנט מוסיף כללים משלו: מעל גיל 18, לא פושט רגל, לא הורשע בבגידה ולא חבר בבית הלורדים. פעם הייתה גם דרישה לשפיות; היא שוב אינה קיימת, ותבינו מה שאתם רוצים.

דרישה נוספת היא להתאים לפרצופה של המפלגה. בהקשר הזה מוטב להתחיל בגיל צעיר; אידיאלי – להשתתף בוועידות המפלגה כבר בשנות ה-20. להיות פעיל באגודת הסטודנטים – עוד יותר טוב. ילדות קשה יכולה להיחלב היטב לאורך הקריירה. הכי טוב – להתחיל עוד לפני הלידה, שכן קשרים מקומיים הם כיום בעלי חשיבות רבה בבחירה. אומרים שאחד מחברי הלייבור טוען שאמו נכנסה להריון במחוז הבחירה שלו.

מי שמגיעים לשלב הסופי של ההתמודדות מגלים, כי גורלם נחרץ בידי מספר קטן עד להפתיע של אנשים. אם 172,000 חברי המפלגה השמרנית היו מחולקים בשווה בין מחוזות הבחירה (וזה לא) וכולם היו מגיעים להצביע (והם לא), היה כל מועמד של המפלגה נבחר בידי 250 איש. לעיתים קרובות יותר הם נבחרים בידי הקומץ שמגיעים לאולם הכפר באותו לילה ומצביעים. חלקם מהמועמדים משתטים: הבוחרים אוהבים שאיננו מתנשאים עליהם, אמר מישהו שראה מועמד מקשקש על ריצ'רד השלישי.

לאחר שזכה במועמדות המפלגה, כל מה שנשאר לעשות הוא לזכות בבחירות הכלליות. מה שאומר: עוד עלונים, עוד דלתות – ועוד כאב ולא רק מבעלי תיבות הדואר אלא גם מכלביהם. לעיתים, המעבר של דלת הכניסה הוא החלק הקשה ביותר – בדיוק כמו בכהונה עצמה.