גם המדינות האירופיות החברות בנאט"ו אומרות שעליהן לעשות יותר כדי להגן על עצמן, בעוד המלחמה באוקראינה מתמשכת וארה"ב מפנה את תשומת ליבה בעיקר לאסיה ולסין. אפשרות שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן מגבירה את הדאגה, לנוכח איומו החוזר ונשנה למנוע את ההגנה הקיבוצית ממדינות שלא ישלמו די הצורך. המדינות האירופיות אומנם התקדמו בצורה משמעותית בשנים האחרונות בהגברת האמינות שלהן מול רוסיה, אך הן התחילו מנקודה נמוכה לאחר קיצוץ ניכר בהוצאות הביטחוניות בעקבות קריסת בריה"מ.
בעקבות פסגת נאט"ו בוושינגטון בשבוע שעבר, אומרים פקידים בנאט"ו ופרשנים שהאירופים צריכים לעשות הרבה יותר כדי להפחית את התלות בארה"ב – מדווח ניו-יורק טיימס. מדובר בהגדלת תקציבי הביטחון, בניית יכולות ייצור נשק ותיאום רכש המערכות שיוכלו להחליף את אלו שמסופקות כיום בלעדית בידי ארה"ב. כאשר ולדימיר פוטין שקוע באוקראינה, בנאט"ו מאמינים שיש חלון של שלוש-שבע שנים לפני שהוא עשוי להתפתות להתגרות בברית. הטיימס מציג את ארבעת הפערים העיקריים שעל האירופים למלא.
כסף
דבר אינו קורה בלי כסף. עשר שנים לאחר שמדינות נאט"ו התחייבו להגיע להוצאת 2% מהתמ"ג על הביטחון, שני שלישים מהן יעשו זאת השנה – אבל שליש לא, כולל ספרד ואיטליה. החברות האירופיות החשובות ביותר – בריטניה, גרמניה וצרפת – לא התחייבו רשמית ליעד של 2%, בעוד מה שבאמת נחוץ הוא 2.5% ואפילו 3%. הנקודה החשובה ביותר היא ההמשכיות: לא רק התחייבות, אלא גם עמידה בה לאורך זמן.
מספר החיילים
הצבאות האירופיים הצטמקו לאחר המלחמה הקרה. באירופה מוצבים כיום 100,000 חיילים אמריקנים – יותר מאשר לפני המלחמה באוקראינה, אבל המספר יירד בין אם טראמפ יהיה הנשיא ובין אם לאו. הצבא הבריטי כיום קטן יותר מאשר בקרב ווטרלו (1815). הצבא הגרמני הוא סוג של בדיחה מאז נפילת בריה"מ וזקוק לתוספת של 20,000 חיילים כדי להגיע למינימום של מוכנות; שר ההגנה, בוריס פיסטוריוס, ביקש תוספת של 7.25 מיליארד דולר בשנה הבאה ונאלץ להסתפק ב-1.3 מיליארד דולר.
הבעיה איננה רק מספר לובשי המדים, אלא גם האיזון בין לוחמים לבין אנשי עורף – מה שמוביל למחסור בחיילים המיומנים בלוחמת היי-טק, מסביר הטיימס. המשכורות הצבאיות נמוכות, קשה לגייס חיילים בעלי מיומנויות, ורוב הצבאות קיצצו לאחר המלחמה הקרה בעיקר ביחידות תומכות הלחימה, כגון מודיעין, רפואה ומכונאים – שבלעדיהם לא ניתן ללחום.
מודל הכוחות החדש של נאט"ו, עליו הסכימו החברות לפני שנתיים, מיועד להציב 300,000 חיילים שיוכלו להגיב לכל מצב חירום במזרח היבשת בתוך 30 יום, ולמעלה מ-100,000 בתוך עשרה ימים. אבל פקידי הברית מודים, שנכון להיום היא רחוקה מאוד מיעד זה.
|
|
|
|
טנקים גרמניים מדגם "ליאופרד" בתמרונים בליטא [צילום: מינדאוגיס קולביס,AP]
|
|
יכולות אסטרטגיות
כדי שאירופה תוכל להגן על עצמה עם פחות עזרה מארה"ב, עליה למלא חורים גדולים ויקרים שכיום מטפל בהם הפנטגון. מדובר בעיקר ביכולות אסטרטגיות: מערכות הגנה מפני טילים, ארטילריה וטילים מדויקים ארוכי טווח, מטוסי תדלוק, מטוסי הובלה לחיילים וציוד כבד כמו טנקים, מטוסי ביון, כטב"מים מורכבים ולוויני ריגול.
מחקר של המכון למחקרים אסטרטגיים בינלאומיים העלה, כי לאירופה יש פערים משמעותיים בכוחות ימיים ובתחמושת. רכיבים בסיסיים כמו מספר הגדודים הלוחמים, טנקים בשירות פעיל, ארטילריה נטענת מעצמה וכלי רכב קרביים – מספרם של כל אלו נותר כמות שהיה או ירד מאז 2014. לכן, מסקנתו של המכון היא שכל "מבצע קרבי משמעותי באירופה יסתמך על כוחות אמריקניים שימלאו את החוסרים האירופיים ביבשה, באוויר ובים". הפיכת ההשקעות ליכולות עודנה אתגר רציני, הדגיש המכון. נאט"ו מוכנה למלחמה – בתנאי שהיא תהיה קצרה; לא ברור האם הברית ערוכה למלחמה ממושכת.
המלחמה באוקראינה גם מבליטה בצורה חדה את צניחת התעשיות הביטחוניות של אירופה לאחר המלחמה הקרה – חוסר יכולתן לייצר מספיק חימוש, טנקים, ארטילריה, טילים, נ"מ וכטב"מים מתקדמים. 63% מהרכש הצבאי נעשה מחוץ לאיחוד, בעיקר מחברות אמריקניות.
בשנתיים האחרונות נרשמה התקדמות והושקע עוד כסף, אך עדיין יש פער ארוך בין ההזמנות לבין האספקה. הביקוש העולמי לחלק מהמערכות המרכזיות גדול פי כמה מההיצע הנוכחי, מציין הטיימס. הדבר מחייב שת"פ משופר בין נאט"ו לאיחוד האירופי, כדי להפחית את הכפילויות ואת התחרות בין המדינות ולהגדיל את המלאים המשותפים.
המטרייה הגרעינית
זהו הנושא הרגיש ביותר. נאט"ו סומכת על המטרייה הגרעינית האמריקנית כהרתעה מפני מתקפה רוסית. איש אינו סבור שוושינגטון מתכוונת לקפל מטרייה זו, אך קיימים ספקות בדבר נכונותה להשתמש בה להגנת אירופה ובאלו נסיבות. הנשיא עמנואל מקרון אמר שצרפת רוצה "מימד אירופי" בגרעין, אך הדוקטרינה שלה עצמה היא לאומית ואין לה תפקיד בתוכניות הגרעיניות של נאט"ו.
האם צרפת תסכים להציב נשק גרעיני מחוץ לגבולותיה? כנ"ל בריטניה, לה יש רק צי קטן של צוללות גרעיניות ומתקשה לממן מודרניזציה שלו. חוץ מזה, עולה שאלת המדינות שאינן גרעיניות: האם הן יסכימו לארח מתקנים גרעיניים, להטיס פצצות גרעיניות או להשקיע בהגנה מפני טילים? האם צריך להיות סוג כלשהו של "פצצה אירופית" ומי ישלוט בה?
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
| תאריך: |
18/07/24
|
|
|
עודכן: |
18/07/24
|
|
|