פרטי האירוע
בהמרצת פתיחה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ביקשה המערערת שיינתן פסק דין, המצהיר, שהיא עונה או ענתה בעבר על אמות המידה שנקבעו לקבלתה ללימודי רפואה באוניברסיטת ת"א; כי הובטחו לה הבטחות מחייבות מטעם האוניברסיטה לקבלה ללימודים כאמור, ולחלופין, כי היא ראויה להתקבל ללימודים כאלה. תובענתה נמחקה על הסף. מכאן הערעור.
טענות המערערת
המשיבה התחייבה, שאם המערערת תמציא תעודת בגרות עם ציון ממוצע 7, היא תתקבל ללימודי הרפואה. היא קיימה תנאי זה, היא השקיעה מאמץ רב כדי לקיים את מה שנדרש ממנה, מתוך שסמכה על הבטחת המשיבה, היא שינתה את מצבה לרעה כתוצאה מכך, ועל כן לא הייתה רשאית המשיבה שלא לקבלה בשנת תשל"ט, גם אם המערערת לא מילאה אחרי התנאי, שנקבע לאותה שנה, והוא ציון ממוצע 8 בתעודת הבגרות.
החלטת בית משפט
הנשיא י' כהן - לו היה נקשר הסכם בין המערערת לבין המשיבה בדבר קבלת המערערת ללימודי רפואה, ניתן היה לאכוף על המשיבה את קיומו של ההסכם. ברם, לדעתי, במקרה דנא כל הסכם כזה לא נקשר, ועל כן צדקה השופטת המלומדת, כשמחקה את התביעה.
במקרה שלפנינו מתוך דברי המערערת בתצהיריה ברור, שאדם סביר לא היה מסיק מדברי האנשים, שפעלו מטעם המשיבה בעניינה של המערערת, שלמציע, היינו למשיבה, הייתה כוונה ליצור יחסים משפטיים עם המערערת לגבי קבלתה ללימודי רפואה בשנת תשל"ט. מכל מה שנאמר למערערת, לפי גרסתה, ניתן ללמוד, שהובטח לה, שבהתחשב בנסיבות האישיות שלה, הדיון בבקשתה ייערך מתוך נטייה להקל עמה ואולי גם להעדיף אותה על פני מועמדים אחרים, שממלאים אחרי התנאים שנקבעו, כדי להירשם ללימודי רפואה. למערערת עצמה היה ברור, שניתן לקבלה רק לפנים משורת הדין, וכך היא גם כתבה במכתבה אל ועדת הקבלה מיום 22.2.79, שצורף לבקשתה.
לעניין סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), כיוון שהמסקנה היא, כי לא נכרת כל חוזה בין המשיבה לבין המערערת, אזי אין כל צורך לדון בסעיף זה.
הערעור נדחה, ולמסקנה זו הגיעו גם השופטים יהודה כהן ו- ש' נתניהו.
נכתב על ידי שגיא בנתאי
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
