העליון: אין לעכב הליכים בבוררות שננקטה בה "סחבת

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, שדחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, שדחה את בקשת המבקש לעיכוב הליכים על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968, במחלוקת בינו לבין המשיב.

בית משפט השלום קבע, כי גם אם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות, הרי שבמקרה זה יש טעם מיוחד אשר מצדיק את ההימנעות מעיכוב ההליכים, והוא - כי המשיב "לא נחפז להגיש את תביעתו לבית המשפט". נקבע כי התמשכותם של ההליכים מעבר למידה סבירה, משך למעלה מארבע שנים, מסכלת את מטרת הבוררות, ומהווה טעם המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים, מה גם שעיכוב ההליכים יביא את הסכסוך בין הצדדים ל"מבוי סתום".

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה אליו, בקובעו כי חלוף הזמן, חילופי הערכאות וחוסר הצלחתם של הצדדים לממש את הסכמי הבוררות ביניהם, מהווים טעם מיוחד המצדיק הימנעות מעיכוב הליכים, הגם שאין להטיל על המבקש את מלוא האשם בעניינים אלו, מה גם שעיכוב הליכים יסכל את עצם מטרת הבוררות, שהיא לשמש דרך מהירה ליישוב הסכסוך שבין הצדדים.
על כך הוגשה בקשת רשות הערעור.

• המבקש טוען, כי עשה כל שביכולתו כדי לברר את הסכסוך בין הצדדים בבוררות על-פי דין תורה (כך נקבע בהסכם הבוררות), והוא אף מוכן לעשות כן כיום, וכי לא ניתן לראות בו את האחראי לעיכוב הליך הבוררות, אשר נגרם, לטענתו, כתוצאה מהתנהלותו של המשיב.

• המשיב טוען, כי אין חשיבות לזהותו של הגורם לעיכובים בהליך הבוררות, ועוד מוסיף כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור לאור פגמים שנפלו בתצהירו של המבקש אשר צורף לבקשה, כאשר התצהיר נחתם שלא כדין, באמצעות פקסימיליה, ולפיכך יש למוחקו.

• לעניין מתן רשות ערעור - אין ליתן רשות ערעור על החלטותיהם של בתי משפט לפי חוק הבוררות אלא במקרים חריגים בלבד, במסגרתם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי מיוחד, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת או כאשר נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור משיקולי צדק ומניעת עיוות דין; זאת לאור תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית המשפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד.

• לעניין התערבות בעיכוב הליכים בבוררות - ערכאת הערעור תתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בנוגע לעיכוב הליכים על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות, רק במקרים נדירים בהם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה של ערכאה זו תתערב ערכאת הערעור בעניין.

• הנ"ל נכון ביתר שאר - שעה שעסקינן בבקשת רשות ערעור שניה, כמו בעניין זה.

• במקרה דנן - לא נפלה בהחלטותיהם של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי, ביחס לבקשה לעיכוב הליכים ולבקשת רשות הערעור עליה, טעות כלשהי, ומקל וחומר טעות של ממש, המצדיקה התערבות בהחלטה.

• לעניין תצהיר שצורף לבקשת רשות הערעור - יש למחוק את תצהירו של המבקש, אשר תומך בבקשת רשות הערעור, הואיל ותצהיר זה נחתם שלא כדין.

• סעיף 15(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע, כי תצהיר בכתב יהווה ראיה כשרה "אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן". התצהיר הוא מסמך אשר משמש לצורך הוכחת עובדות במסגרת הליכים משפטיים או מעין שיפוטיים וככזה, והשימוש בו מחייב הקפדה על הדרישות הפורמאליות הקבועות בסעיף 15(א) הנ"ל, על-מנת להבטיח שהמצהיר מבין את משמעות הצהרתו ושהתצהיר נחתם על-ידי המצהיר עצמו ולא על-ידי אחר. אין כל אפשרות מעשית לקיים תנאים אלו כאשר התצהיר אינו נחתם לפני אחד הגורמים המנויים בסעיף 15 לפקודת הראיות.כאשר מקבל התצהיר והמצהיר אינם נמצאים בקירבה פיזית, לא ניתן להבטיח את הדרישות האמורות.

• בנסיבות המקרה שלפנינו, התצהיר נחתם ואומת באמצעות פקסימיליה, לכן המבקש לא הצהיר את האמור בתצהירו ולא חתם עליו בפני עורך דין, ומשכך, לא מתקיימים תנאיו של סעיף 15(א) לפקודת הראיות, ולכן דין התצהיר להימחק. לפיכך נדחית בקשת רשות הערעור - גם מן הטעם שהיא אינה נתמכת בתצהיר ולפיכך, לא הוכחו העובדות הכלולות בה.

• לגופו של עניין נקבע, כי סחבת בדיונים בין הצדדים המסוכסכים בלא להגיע למסירת העניין לבוררות או "סחבת" בניהול בוררות שכבר החלה, משמשת שיקול לבית המשפט שלא לעכב את ההליכים. יתר על כן, אין הכרח בחיפוש "האשם" בסחבת האמורה, ולעיתים די בהתמשכות הדיונים מעבר למידה סבירה כדי להימנע מעיכוב הליכים.

• במקרה שלפנינו, ההליכים בין הצדדים החלו בחודש פברואר 2004, עם פנייתו של המשיב לבית הדין הרבני האיזורי בירושלים, ואולם המחלוקת ביניהם טרם החלה להתברר לגופה עד למועד הגשתה של בקשת רשות הערעור. בנסיבות אלה, צדקו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בדחותם את בקשת המבקש לעיכוב הליכים.

הוחלט לדחות את הבקשה ליתן רשות ערעור: לפיכך, ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום לא יעוכבו לצורך העברת הסכסוך בין הצדדים להליך בוררות.

- רע"א 9722/07 מרדכי ציינוווירט נ' ישראל כהן
- בבית המשפט העליון
- השופטת אילה פרוקצ'יה, השופט סלים ג'ובראן, השופט יעקב דנציגר
- פסק דין מיום 10.11.08
- בשם המבקש - עו"ד פוריס שלום
- בשם המשיב - עו"ד שרייבר עזרא