בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שופט: מולנר לא היה בזירת האירוע "במקרה"
|
סרט שבו נראה החשוד בזירת האירוע, תוך שהוא משוחח עם שאר החשודים, היווה עילה למעצרו מולנר עד תום החקירה ● לשופט הוגשו גם ראיות חסויות
בית המשפט העליון דחה (יום ה', 4.12.08) ערעור שהגישו עמיר מולנר ועצורים נוספים על החלטת בית המשפט המחוזי, שקבע כי יש להשאירם במעצר עד להשלמת הליכי החקירה של המשטרה. המערערים חשודים בקשירת קשר לביצוע פשע. בית המשפט העליון קבע כי התנאים למעצר עד תום החקירה אינם צריכים להיות כה נוקשים, מבחינת זכויות החשוד/נאשם, כמו התנאים למעצר עד תום ההליכים. די ב'חשד סביר' הקושר את החשוד לעבירה המיוחסת לו, ודי אפילו בראיות לא קבילות. קלטת אשר תיעדה את נוכחות החשודים בזירת האירוע, תוך שנראה מהקלטת כי הם משוחחים עם החשודים האחרים, הספיקה כדי לבסס חשש זה. טענת החשודים כי הם היו שם "במקרה" נדחתה מכל וכל.
|
ביום 26.11.08 נעצרו 18 אנשים בבית ברמת-גן בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע של תכנון לפגוע באדם שזהותו לא נחשפה והחזקת נשק שלא כדין. סמוך לגדר הבית נמצא ג'ריקן חתוך ובו אקדח "ברטה" עם מחסנית וכדורים, עליו מורכב משתיק קול והוא עטוף במגבת וכן גרב שבתוכה כדורים נוספים בתפזורת. בבית הותקנו מצלמות אבטחה אשר צילמו את האירועים של הטמנת האקדח בתוך הג'ריקן והנחת הג'ריקן בצמוד לגדר הבית, כאשר העוררים מופיעים בסרטים. ביום 27.11.08 הגישה המדינה לבית משפט השלום בקשה להמשך מעצרם של כל 18 החשודים למשך 12 ימים. בית משפט השלום הורה על שחרורם של תשעה חשודים בתנאים מגבילים והאריך את מעצרם של תשעת האחרים עד ליום 2.12.08. ביום 2.12.08 התבקשה הארכת מעצרם של אחד-עשר חשודים (תשעה החשודים שנותרו במעצר ושניים נוספים), ביניהם העוררים. לאחר שהתקיים דיון בעניין, הורה בית משפט השלום על מעצרם של תשעה חשודים עד ליום 7.12.08 בשעה 11:00 וכן הורה על שחרורם של שני העוררים למעצר בית מלא בתנאים מגבילים. בית משפט השלום לא שוכנע כי לעוררים תפקיד מרכזי בפשע שתוכנן. המדינה ערערה על כך ובית המשפט המחוזי החזיר את העוררים למעצר, עד ליום 7.12.08 בשעה 11:00. בית המשפט המחוזי אשר צפה בסרט, סבר כי תפקידם של העוררים בקשירת הקשר לביצוע הפשע מרכזי יותר משסבר בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי ציין כי לא ניתן לקבל את הטענה כי העוררים הוזמנו לסעודה "מבלי שהייתה להם כל ידיעה על המתרחש", כפי שטענו סינגוריהם.
|
בא-כוחו של מולנר טען כי אין למשטרה כל הוכחה כי המצאותו של מרשו בזירת האירוע קושרת אותו לעבירה המיוחסת לו. עוד טען כי המדינה יכלה לברר את טיב הראיות נגדו בששת הימים שבהם שהה במעצר, ומשלא הספיקה לעשות כן, יש לשחררו. בא-כוחו של מולנר גורס כי "כל חטאו" מתמצה בהיותו "במקום הלא נכון בזמן הלא נכון". גם בא-כוחו של דבח העלה טענות דומות, ובכללן, כי דבח אינו נראה לאורך כל הסרט נוגע באקדח או מבצע כל פעולה טכנית הקשורה באקדח. בא-כוחו של דבח תיאר את מצבו הרפואי הקשה של מרשו. עוד טוען כי אין כל חשש כי דבח ישבש ראיות שכן הראיה המרכזית היא הסרט, אשר מצוי כבר בידי המשטרה, ועל-כן מעצרו הוא מלאכותי. המדינה, לעומת זאת, גורסת כי קיים חשש שהעוררים יסכנו את שלום הציבור שכן הם מחזיקים בידם נשק עם משתיק קול, כשהוא מוכן לשימוש. המדינה הוסיפה והדגישה בהקשר זה כי על-פי ההלכה הפסוקה, כאשר עסקינן ביסוד לחשד סביר למעורבות בעבירה אין צורך בראיות לכאורה הדרושות להארכת מעצר עד תום ההליכים. המדינה טענה כי קיימת חזקה במשפט, "חזקת הנוכחות" ולפיה נוכחות בזירת האירוע, כאשר מאופן הנוכחות עולה מעורבות פעילה בו, מקימה חזקה בדבר מעורבות פעילה בביצע העבירה. המדינה גם הגישה חומר חסוי לעיונו של בית המשפט העליון.
|
השופט דנצינגר קבע כי כדי לעצור אדם, נדרשות ראיות לכאורה לביצוע העבירה כמו גם עילות מעצר המנויות בסעיף 13 לחוק המעצרים: מסוכנות הנאשם, חשש לשיבוש הליכי חקירה או צורכי חקירה שלא ניתן לענות עליהם אלא כאשר החשוד נתון במעצר. השופט דנצינגר ציין כי לא מדובר פה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שאז נדרשות 'ראיות לכאורה' כבדות משקל יותר, אלא בבקשה ל'מעצר ימים' (קרי מעצר אשר נועד לאפשר למשטרה לבצע חקירותיה עד להגשת כתב האישום ללא הפרעה מצד החשודים). בשלב זה, קבע השופט יורם דנצינגר, ניתן להסתפק גם בראיות לא קבילות, קרי ראיות שהושגו שלא כדין. תפקידן של הראיות בשלב זה, קבע השופט דנצינגר, הוא לקשור את החשוד לעבירה המדוברת באופן סביר המצדיק את מתן האפשרות למשטרה לסיים את החקירה המתנהלת, כאשר יתכן כי ראיות אשר תצדקנה מעצר טרם הגשתו של כתב אישום לא תספקנה לצורך המשך המעצר. השופט דנצינגר מצא כי הסרט מקים 'חשד סביר' למעורבות העוררים בעבירה הנטענת. השופט דנצינגר ביסס קביעתו גם על החומר החסוי שהוגש לו, שכן הוא שוכנע שישנן פעולות חקירה שעל המשטרה לבצע, כאשר העוררים מצויים בתנאי מעצר. השופט דנצינגר קבע כי מתקיים חשש ולפיו אם ישוחררו העוררים ממעצרם, הם ינסו להשפיע על שאר המעורבים בפרשה. באשר למצבו הרפואי של העורר השני, קבע השופט דנצינגר כי יש לטפל בו בכלא.
|
העוררים ישארו במעצר שנקבע להם. העררים נדחים.
|
- בפני השופט יורם דנצינגר - בבית המשפט העליון - למערערים: עו"ד י' הלוי, עו"ד מ' כץ - למדינה: עו"ד י' קורצברג
|
|
|
- בש"פ 10267/08 יוסף דבח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.12.08). - בש"פ 10268/08: עמיר מולנר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.12.08).
|
|
תאריך:
|
05/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
05/12/2008
|
|
ענבל בר-און
|
שופט: מולנר לא היה בזירת האירוע "במקרה"
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עודד יערי
|
5/12/08 21:28
|
|
המוסד לביטוח לאומי העסיק עובד במשך שנים רבות באמצעות חברות כוח אדם. בבית הדין האזורי, כמו גם בערעור, השאלה המרכזית שעמדה לדיון היא מיהו הגורם שהיה מעסיקו של העובד: האם היה זה המוסד אשר היה במעמד של משתמש בשרותי כוח אדם, האם הייתה זו המשיבה, חברת כוח האדם, או שמדובר במעסיקים במשותף. ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי המוסד לביטוח לאומי הוא המעסיק
|
|
|
לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עידכנה הכנסת את כל החוקים הנוגעים למעצרים, חיפושים וכדומה, וזאת כדי להתאימם לרוח חוקי היסוד, ולפיהם, אין שוללים חירותו של אדם אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל ואשר נועד לתכלית ראויה. בעוד שבעבר, בכדי לעצור אדם עד תום ההליכים די היה בכך שמיוחסת לו עבירה חמורה, כיום חומרת העבירה אינה מהווה עילה למעצר עד תום ההליכים, אלא אך ורק מידת מסוכנותו של הנאשם.
|
|
|
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של יעקוב חדאד על החלטת לשכת עורכי הדין להשהותו מתפקידו לכשבע שנים מיום גמר ריצוי עונשו.
|
|
|
תקציר העובדות - התובע,יליד 1961, עבד מחודש יוני 2002 כשף-מנהל בחברת פיסת-בר בע"מ; העוסקת בבישול עבור מוסדות דת (קייטרינג). ביום 11.6.02, לאחר שהתובע סיים את עבודת הבישול והמזון הועמס על הרכב שיצא לחלוקתו, התקשר נהג הרכב ואמר כי הרכב נתקע באזור ירוחם. הממונה על התובע ביקש ממנו לנסוע לרכב התקוע ולנסות להתניעו והתובע עשה כדבריו.
|
|
|
ביום האירוע נהג הנתבע, שי בן צבי גלזר, במונית בשדרות שאול המלך בתל - אביב. אותה עת נהג המנוח, אמון מוריס באוטובוס של חברת "דן" אחרי המונית בה נהג הנתבע. מסכת האירועים החלה כשהנתבע עצר את מוניתו בתחנת האוטובוס בשדרות שאול המלך כדי להוריד נוסע ולהסדיר עמו התשלום. אחריו עצרה מונית נוספת. המנוח הגיע לתחנה עם האוטובוס כדי להעלות נוסעים, עמד אחרי שתי המוניות והמתין שתזוזנה כדי להמשיך בנסיעתו. ההמתנה התארכה, המונית שעמדה אחרי הנתבע נסעה אך הנתבע עדיין לא נסע והמנוח צפר לו מספר פעמים שיפנה את מקומו בתחנה. בסופו של דבר עקף המנוח את מונית הנתבע, עקיפה משמאל, אך כפי הנראה תוך סטייה ימינה לכוון המונית. הנתבע נסע בעקבות המנוח והשניים הגיעו לצומת שד' שאול המלך ודרך נמיר. בעת עצירתם ברמזור אדום יצא הנתבע מהמונית, ניגש לחלון הסגור של תא הנהג של האוטובוס וצעק על המנוח בשל כך, שלטענתו, המנוח "חתך אותו" בנסיעתו. המנוח השיב לנתבע בצעקות ולא פתח את החלון.
|
|
|
|
|
|
אלי אלון
המתחם המיועד לשימור נבנה בשלבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
|
|
|
רון בריימן
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|