שלושה עיתונים יפצו את וינשטוק בכ-190 אלף שקל

"על כלי תקשורת לברר היטב את העובדות נשוא דיווחיהן, ולברור את הניסוחים הנבחרים כך שישקפו נכונה את המצב המתואר, ולא יגרמו לו להיראות חמור ממה שהוא באמת". כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי, ציפורה ברון, בפסק דין בתביעת דיבה אשר הגישה וינשטוק בלה כנגד שורה של כלי תקשורת, אשר פרסמו את דבר מעצרה ומשפטה בלונדון, בחודש מאי שנת 1997.

וינשטוק שירתה תקופה ארוכה במשטרה, בין היתר כראש מפלג חקירות פנים. ב-1994 פרשה לגמלאות בדרגת ניצב משנה. היא נעצרה באפריל 1997 בלונדון בחשד לקשירת קשר להונאת איש עסקים אנגלי ב-100 מיליון דולר. ביוני 1997 הופסקו הליכי החקירה נגדה בבריטניה והתיק נסגר. וינשטוק תבעה מספר גופי תקשורת שונים בגין פרסומם של מספר ידיעות הנוגעות לפרשה.

השופטת ברון נדרשה לאמוד את נזקה של התובעת, בנסיבות שבהן מרבית הפרסומים שפורסמה בעניינה נמצאו מהימנים, אולם מקצתם היו פרסומים מסולפים, שקריים ומופרזים, תוך שעובדות לרעת התובעת נופחו והועצמו, ועובדות אשר היו יכולות לשחק לטובתה, גומדו.

המשימה אשר עמדה בפני השופטת ברון בשלב בדיקת הנזק הייתה לכמת ולאמוד את אותה 'תוספת נזק' אשר נגרמה לתובעת, מעבר לנזק שנגרם לה בגין הפרסומים ה'מותרים' ( של המעצר באנגליה, וסגירת התיק). השופטת ברון התוותה אמות מידה באשר לפרסום מידע שלילי, גם אם ברובו הוא נכון, כלפי פלוני.

השופטת ברון הדגישה בפסק דינה כי אין להוסיף לפרסום נכון תוספות לא בדוקות, מופרזות, מוגזמות, שכן גם אדם אשר שמו הטוב נפגע בשיעור מסוים עקב דברים נכונים אשר יוחסו לו, אין להוסיף על הפגיעה בשמו הטוב על-ידי פרסום אי-דיוקים, השמטות או הפרזות. השופטת ברון קבעה כי כל אחד מן העיתונים אשר כנגדם נפסק כי הוציאו את דיבתה רעה, הוסיף נדבך על פרסומי האמת: עיתון 'הארץ' הוסיף נדבך קטן על פרסומי האמת, ועל כן הושת עליו סכום פיצוי קטן יחסית בשיעור של כ-30 אלף שקלים.

כנגד עיתון מעריב נפסק בשלב קביעת מהות הפרסום כי העיתון לא הצליח להוכיח את טענתו ולפיו "היא הגישה תלונה כנגד אחד מקרובי משפחתה בעודה תובעת מחוז ירושלים". טענת עיתון מעריב ולפיה ממילא נגרם לתובעת נזק בשל פרסום פרשת מעצרה בלונדון לא עמדה לו, כי עיתון מעריב סיקר פרשה נפרדת, ולא הוסיף על הפרשה שכבר פורסמה.

"העובדה כי שמו הטוב של אדם נפגע כתוצאה מפרסומי אמת אודותיו, אין משמעותה כי ניתן להוסיף ולפרסם פרטים לא מדויקים אודותיו בנושאים שונים, שיש בהם כדי להכפישו", קבעה בהקשר זה השופטת ברון.

מקומון ירושלים אשר פרסם אודות התובעת פרטים רבים אשר אמיתותם לא הוכחה, ואשר בהצטברם, יצרו רושם שלילי כלפי התובעת, הינו גוף התקשורת אשר הושת עליו סכום הפיצוי הגדול ביותר בפרשה - כ-120 אלף שקלים.

באשר לעיתון זה קבעה השופטת ברון כי "פגיעות קודמות בשמו הטוב של אדם אינן יכולות להצדיק הכתמה נוספת של שמו, ובוודאי שלא יכול להדבר להוות הצדקה לפרסום עובדות בעל גוון שלילי, ללא ביסוס במציאות, מה גם, שטרם הפרשה לתובעת היה שם טוב והיא כונתה על-ידי העיתונות 'הסרגל של המשטרה', וזאת בכדי להעיד על יושרה".