נולדה בעיר סמרקנד באוזבקיסטן, בשם- יוליה שמאלוב. בשל שיתוק מלידה ממנו היא סובלת בידה השמאלית בילתה חלק ניכר משנות ילדותה בבתי חולים ובמוסדות שיקום לנכים. ב-1979, בהיותה בת 15, עלתה עם משפחתה לישראל. עם הגעתה שוכנה המשפחה במרכז קליטה בשכונת גילה בירושלים. בשל מצבה הרפואי קיבלה פטור משירות סדיר בצה"ל והתנדבה לשירות לאומי בבית חולים גריאטרי.

ב-1984 סיימה בהצלחה לימודי תעודה בעיתונות ובטלוויזיה. בשנים 1988-1985 למדה לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

לאחר השלמת לימודי התואר, פנתה לפיתוח קריירה בתחום התקשורת: ב-1990 החלה לעבוד כיועצת פרסום במקומון "תל אביב", ברשת המקומונים "ידיעות תקשורת" (מקבוצת "ידיעות אחרונות"), ב-1991 מונתה למנהלת מכירות במקומון הפתח תקוואי ”מה בפתח” (גם כן ברשת "ידיעות תקשורת"), ב-1992 מונתה למנכ"לית "וסטי", עיתון יומי ברוסית הנכלל בקבוצת "ידיעות אחרונות", החזיקה בתפקיד זה עד 2001. במהלך כהונתה כמנכ"לית "וסטי" השלימה לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.

ב-2001 מונתה למנכ"לית חברת "וש טלקנאל" ובתפקיד זה הובילה את הקמת ערוץ הטלוויזיה ברוסית- "ישראל פלוס" (ערוץ 9). לאחר עליית הערוץ לאוויר שימשה כמנכ"לית הערוץ וכעורכת ראשית. ב-2004 סיימה את עבודתה בערוץ והחלה לפעול כיועצת אסטרטגית עצמאית בתחום השיווק והתקשורת. במקביל החלה לעסוק בפעילות ציבורית: שימשה כחברה במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, כחברת הנהלת חברת "היכלי הספורט בע"מ", כחברת נשיאות הוועד הפועל הציוני וכן כיושבת-ראש התאחדות היזמים בישראל.

פעילות פוליטית

בשנת 2005 הצטרפה לתנועת קדימה בראשות אריאל שרון. בבחירות לכנסת ה-17 (2006) שובצה במקום ה-40 והלא ריאלי ברשימת מפלגת "קדימה" לכנסת. לאחר הבחירות כיהנה למשך מספר חודשים כסמנכ”לית אסטרטגיה ופיתוח במפלגת קדימה. בבחירות לרשויות המקומיות ב-2008 שובצה במקום השני ברשימת קדימה למועצת העיר הרצליה, שהתברר גם הוא כלא ריאלי.

בבחירות לכנסת ה-18 (2009) שובצה במקום ה-29 והלא ריאלי ברשימת קדימה לכנסת. ביולי 2009, בעקבות התפטרותו של חיים רמון מהכנסת, תפסה שמאלוב את מקומו בכנסת. במהלך הכנסת ה-18 כיהנה כחברה בוועדות: ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ועדת המדע והטכנולוגיה והוועדה המיוחדת לפניות הציבור.

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 (2013) ולאור קריסתה של מפלגת קדימה, הודיעה על מעבר למפלגת הליכוד, התמודדה בבחירות המקדימות במפלגה, אולם לא סיימה במקום ריאלי. לאחר מכן עברה למפלגה חדשה שהוקמה ב-2012 בשם – מפלגת כלכלה. בבחירות לא עברה המפלגה את אחוז החסימה.

ב-2017 מונתה לתפקיד יושבת-ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שנה לאחר מכן האריך שר התקשורת איוב קרא את כהונתה ב-4 שנים. בעקבות תלונה של ארגון העיתונאים כתב מנכ"ל משרד התקשורת דוח חמור על התנהלותה, שבעקבותיו בנובמבר 2018 הודיע משרד התקשורת כי היא לא מועמדת לתפקיד במועצת הרשות השנייה הבאה. בינואר 2022 סיימה את תפקידה.