עם שוקו או בלי שוקו?

משהו לא טוב עובר באחרונה על החרדים. מחברה שמרנית היא הופכת אט-אט לחברה שאינה בוחלת בשימוש בפופוליזם. ככלל, הכללה חוטאת לאמת - לא כן כאשר היא חוצה פלגים ומתרחבת לתופעה של ממש.

אפילו העיתונות החרדית פונה לתחום המיסטי. תחת כותרות צעקניות בנוסח "דמעות היתומים" וכדומה, קורא ועד הרבנים לענייני צדקה לציבור לתרום כסף. כאמצעי שכנוע, מציגים העסקנים תמונות של רבנים. פעם היה זה הרב אלישיב ולמחרת הרב שטיינמן, כשהם עומדים ליד חנוכיה ודף בידם. יתפללו עליך בעת הדלקת הנר - מבטיחות המודעות.

רוצים נחת מהילדים? תירמו עכשיו ויתפללו עליכם. או בגרסה אכזרית של שנורר אומרת אחת המודעות: "מצב הפרנסה שלך קשה? תרום כסף ונתפלל עליך". לא די העושק מחסרי אמצעים, גם סולם הערכים מתהפך: במקום להתפלל על לימוד תורה, על בריאות או על חינוך הילדים, המציאו דת חדשה: תפילה על הכסף. לצורך כך אפילו פתחו קופה חדשה, שבה יתפללו תלמידי המוסדות בקבר רחל (אח! איזה מקום), ועוד בחצות הלילה של "זאת חנוכה", יומו השמיני של החג. על מי? לא על כלל ישראל, אלא על התורמים לקופה.

עסקנים עושים מהדת מסחרה, ושמים ברקע רבנים. כדי להבחין בין רב אמיתי למתחזה צריך פשוט להביט מי מבקש כסף ומי לא. גריינמן מאיצ'קוביץ בבני-ברק מכריז על המתים. הוא סובב בשכונות במונית, וכורז ברמקול על שעת הלוויה. כאשר שואלים אותו למחיר הכריזה, הוא משיב: "עם שוקו או בלי שוקו?". לא אורך זמן, והוא מסביר את התעריף: "עם שקעה החמה או בלי שקעה החמה". ולמי שטרם הבין: בשקעה החמה מצוינת לכתו של איש חשוב, ובהגייה אשכנזית זה נשמע כמו שוקו.