המלך עירום

בחמש בבוקר קם גדעון סער. שר החינוך השכים כדי להכין מערך שיעור. בכל זאת, כדי ללמד תיכוניסטים בכיתה י'6 בעירוני ט' בתל אביב צריך להתכונן.

סער רוצה "ללמוד את השטח" - להכיר את המערכת מקרוב, ואם אפשר על הדרך גם לעשות יחסי ציבור מה טוב. כשהכל מכרכרים סביבך ומשבחים מה יש להלין?

לפני שנים עשיתי טירונות אי שם במדבר, דרומה לבאר שבע. לומר שיחס המפקדים אלינו אז היה במיטבו לא היה מדויק, בלשון המעטה. ואז, באמצע השטח, הגיע מפקד בכיר. על כתפו חרבות (אז לא ידעתי לספור כמה). הוא בא "להכיר את השטח מקרוב", ולשמוע ממקור ראשון את הבעיות.

למי שלא חווה טירונות קרבית, היחס של פקוד אל המפקד הוא לפחות כמו לסגנו של אלוהים. הוא הושיב את כולנו על החול בחי"ת. המפקדים והקצינים נעמדו סביבנו, והקצין הבכיר ביקש מהם לשבת. "רגע", התעשת לעצמו הקצין הבכיר ופנה אלינו הטירונים: "מפריע לכם שהמפקדים נוכחים בשיחה?". איש כמובן לא פצה את פיו. וכשהגיע שלב התלונות נאלמו כולם דום מאימת הקצינים והמפקדים.

לרדת אל השטח, השר סער, אין משמעו להגיע בתנאי חממה ובתיאום מראש, כשבכיתה עומדים המורים, המנהלים, היועצים, העיתונאים והצלמים. כך לא מתוודעים לתחלואי המערכת, ומזה לא לומדים כיצד להצעיד אותה קדימה.

בעבר, כשרצה מלך להכיר בני עמו וצרכם, היה מתעטף בלבוש אדם פשוט, מחזר על הפתחים ושומע שיחתם של אנשי מדינתו ואת אשר על לבם. הרחק מאוזנו של המלך היו מתנים את צרותיהם, ומלינים על הלכי מלכם ושגיונותיו.

וגם אם שיקולי היחידה לאבטחת אישים מגבילים את כבוד השר מלפשוט את בגדי השרד המעונבים, תמיד אפשר לאמץ את אורחותיהם של הקצינים הבכירים, ולהפתיע בביקורי-פתע.