ניצחון במשאל העם על התקשורת הישראלית

1. נכון לכתיבת שורות אלה, תוצאות האמת עדיין אינן ידועות. גם עתה אפשר לחלץ בר מתבן הבחירות שנערם בחודשים האחרונים. שוב ושוב אמרו דוברי שמאל שהבחירות הללו הן משאל עם על בנימין נתניהו. זה נכון. אבל נכון לא פחות שהבחירות הללו היו משאל עם על התקשורת הישראלית. בצהריים הזמינו אותי לערוץ טלוויזיה שבו ישבתי לבדי מול חמישה אנשי שמאל. עסקים כרגיל. התגייסות התקשורת להדחת הימין ונתניהו בראשו הייתה טוטאלית ומפחידה. לא היה מקום לספק או למחשבה הפוכה. הרצוג ולבני בזבזו לשווא את כספי הפרסום שלהם; הם קיבלו זאת בחינם ברוב מערכות העיתונים, הרדיו והטלוויזיה. ניסיתם לספר לנו ש"הציבור מאס" בנתניהו; ובכן, הציבור אמר את דברו: הוא מאס בכם ובהתנשאות הקבועה שלכם, בחוסר הפתיחות ובפוליטיזציה החד-ממדית במסווה עיתונאי.

2. הבית היהודי. בוחרים רבים מקרב הציונות הדתית שינו דפוסי הצבעה ונתנו קולם לליכוד. הם הבינו שהכלל חשוב מהמגזר ושיש לחזק את המפלגה הראשית במחנה הלאומי. יש פה בשורה שמצטרפת גם לפעולות החשובות שנפתלי בנט עשה לפתוח את שורות מפלגתו: הכיפות הסרוגות יוצאות מהחשיבה הסקטוריאלית לטובת התמזגות טבעית עם התנועה הראשית של המחנה. הליכוד זקוק לרענון אידיאולוגי גם מצד זה.

3. הלחצים שמופעלים כעת על משה כחלון פחותים מהבליץ שהיה חווה במקרה של הפרש גבוה לטובת השמאל. בכל מקרה, רשימת "כולנו" לא עושה רושם של מפלגה ארוכת שנים. כחלון נותר ליכודניק, וככזה ירצה להתמזג עם הליכוד, ובבוא היום אף להתחרות על הנהגתו. אין מצב שיוכל לעשות זאת אם ימליץ על ממשלת שמאל. כדאי לזכור מה היה גורלם של יצחק מרדכי ושאול מופז שהתאדו מהחלל הפוליטי לאחר שפגעו בליכוד וחברו לשמאל.

4. תוצאות הבחירות הן מפלה כואבת לעיתונאים רבים ולקואליציית מוזס במיוחד. היו בטוחים ששום חשבון נפש לא ייערך. מה פתאום? בערוצי הרדיו ובטלוויזיה נשמעו אמש ההפחדות הידועות מפני ממשלת ימין "צרה" (רק ממשלת שמאל היא "רחבה") והתגובות ה"בעייתיות" באירופה ובארה"ב. לא מפיהם אנו חיים. הציבור לא שעה לעצות החכמות של האורקלים. תוצאות הבחירות מעידות על בריאות נפשית ועצמאות מחשבתית; יש בהן גם הבעת אי-אמון בתקשורת.