ה"חצר" - אחלה של מסעדה

יצאנו, אורי, גברי המתמחה ואני, המומים מאולמו של השופט המחוזי, ד"ר יגאל מרזל. "איזה שופט מדהים", התפייט גברי. "האמת", הוסיף אורי, "אין עליו". חייכתי לעצמי ושתקתי, אבל לבסוף לא יכולתי לכבוש עוד מילים בתוכי ואמרתי להם: "תאמינו לי. יש לי וותק של 39 שנה במקצוע ושופט מדהים שכזה, נדיר לפגוש. הוא עשוי מהחומר הנדיר שממנו יצרו ויצקו ענקים כמו זוסמן, ויתקון ויבדל"א ברק, שמגר ודומיהם".

ההתלהבות מחוכמתו ואישיותו של מרזל הזכירה לנו, שלא הספקנו לאכול ארוחת בוקר (בגלל הפקקים המעצבנים האלה, בדרך לירושלים). כך שלמרות שהשעה הייתה קרובה לשעה 11:00 בלבד וטרם הגיע זמנה של ארוחת הצהרים - שאנחנו נוהגים לסעוד אותה, בסביבות שעה 13:00 - שלחה לכל אחד מאיתנו, הבטן, אותות מצוקה, כבר בשעת בוקר מוקדמת זו.

התקשרתי לעו"ד יעקב חשין, המומחה שלי למסעדות כשרות ואיכותיות, בירושלים. הוא המליץ, כמו בפעם הקודמת, על מסעדת "החצר". אמרתי לו: "צ'מע יעקב, הייתי שם ונהניתי מאד, אבל אני מחפש משהו חדש". האיש התעקש שנלך ל"חצר". התעקש הבן-אדם, התעקש וניצח - ובגדול. נכנסנו ל"חצר". אם לא הייתי חייב בבדיקות רפואיות, בתל אביב בשעה 13:30, הייתי - על בטוח - מתנחל במסעדת "החצר" ולא זז משם, בלי אוטו-גרר שיוציא אותי משם.

אבל בואו נעשה קודם כל, סדר בדברים. בשעה 11:20, כשאנחנו נוסעים לכיוון מתחם הרכבת הישנה, טלפנתי למסעדה כדי לבקש אישור לכניסה למסעדה, קודם לשעה 12:00. ליז שענתה לטלפון, הודיעה לי, כי: "מתן השף לא מסכים שתיכנסו למקום לפני השעה 12:00, כי האוכל עוד לא מוכן". הסברתי לליז שרצוי שמתן יתחיל לעבוד בקצב רצחני לפני "שאני אצא עליו", כי יש לי בדיקות רפואיות בתל אביב ואני מבקש להיכנס, קודם לשעה 12:00 למסעדה. בשעה 11:40 דפקתי שאגת אריות בכניסה למסעדה והודעתי - בקולי הדק מן הדק, הדקיק כקולו של הפיקולו - כי: "אני רעב". ליז נכנעה מיד, אולם מתן נשבר אך ורק, לאחר שתי שאגות רצופות ו"דקיקות" שלי. תוך דקה מצאנו אורי, גברי ואני עצמנו ישובים לשולחן, כשליז עורכת אותו עבורנו לארוחת צהריים.

התפריט במקום הינו תפריט רבגוני וכולל בשר, דגים ומיני בצקים, סוג תפריט כזה שחרד"לניקים וסתם דוסים, שומרי כשרות, אוהבים לנשנש ממכלול המנות, המפורטות בו. בקיצור, הכל מהכל, אבל צריך לציין, שמדובר באיכות מנות מעולה. מבקר המסעדות של הארץ, שגיא כהן, ראה בתפריט הרחב, חסרון, שכן לדעתו עדיף להתרכז בכמה מנות טובות ואיכותיות, במקום ב"מלאכת מחשבת של שעטנז", כלשונו. אני דווקא ראיתי ורואה יתרון, במבחר הרב ואפילו שהוא בא על חשבון איכות שאר המנות, כטענת שגיא כהן. לטעמי אני, כל המנות שאכלנו במסעדה היו מעולות.

גברי ירד, על שקדי עגל עם עגבניות צלויות, תפוח אדמה של מדורה, קרם חצילים ויין אדום (64 שקלים), שהוגשו, כמנה ראשונה. מנה ראשונה זו, הייתה לא רעה, בכלל. אורי לקח פטה כבד עוף ואווז שיכורים מברנדי, לצד ריבת עגבניות ושומר עם לחם קלוי (58 שקלים). הכבדים היו עשויים טוב ובמידה נכונה. הם לא התפרקו והשתלבו, באופן נהדר, עם ריבת העגבניות והשומר. הלחם היה מיותר, אבל יש כאלה שלא יכולים בלי. אז נוותר להם, כדי שייהנו משפעת פחמימות, הנחוצה להם. אני לקחתי שקדי עגל עם עגבניות צלויות, ריזוטו עם שקדי עגל, ארטישוק ירושלמי ופטריות בציר בקר (68 שקלים). הריזוטו בושל נכון ולא יצא דביק, כמו במקומות שלא יודעים לבשל נכון ריזוטו. ציר הבקר השתלב מצוין בריזוטו והארטישוק היה בסדר. נא לא לפספס ולטעום טחינת השקדים המעולה, המוגשת עם מנת פילה החציל המומלצת. נסו להתחנף למלצרים ואולי תצליחו - כמונו - לקבל טחינת השקדים כמנה נפרדת וכמזט בפני עצמו.

אורי לקח מנה עיקרית של אסדו עגל, ברוטב ברביקיו, תפוזים וג'ינג'ר (106 שקלים). נראה היה שהוא נהנה מכל רגע. לא התאפקתי, תקעתי לו מזלג, בכינון ישיר לצלחת והפכתי שותף לתחושת העונג. הפעם הייתה זו, תחושת עונג שלי - ולא שלו. גברי שחגג אותו יום, יום הולדת מוקדם (על חשבוני, כמובן) ניצל הידע שלו באוכל, כמי שיש לו יד ורגל במסעדת "גשן" התל אביבית (דרך אגב, אחר החגים, נפתחת אחותה הבכורה, מסעדת שף בשם "כנען", בניצוח השף, בן בוזגלו, ברחוב אחד-העם 14. לא לדחוף. יש מנות לכולם) והזמין סטייק אנטרקוט ברוטב בורדולז, מח עצם וצ'יפס (130 שקלים).

הסטייק היה עשוי במידת עשייה מדיום, כפי שגברי אוהב. אני מעדיף מדיום-וול, אבל לגברי יש שיניים של סוס. לא ברור לי למה - במצב דברים זה - הוא לא הזמין מידת עשייה של רייר או מדיום-רייר. הבשר היה טעים והמנה הייתה מוצלחת. אני הלכתי לכיוון חקר הימים והאגמים והזמנתי פילה דניס צרוב עם תפוחי אדמה מושחמים, עגבניות ותרד ברוטב צ'ימיצ'ורי ואיולי כמהין (106 ש"ח). הדג היה מבושל-מטוגן במידה הנכונה ואהבתי את האיולי כמהין. העגבניות והתרד ברוטב צ'ימיצ'ורי היו בסדר. ציפיתי בקטע הקליל הזה ממוטי אוחנה, כבוגר "קורדון בלו", לקצת יותר מעוף.

ליז צ'יפרה אותנו בסוג של מנה אחרונה עב"מית שלא נכללה בתפריט והורכבה מאננס, סורבה ועוגת ביסקוויט רב-שכבתית. היה אחלה. אורי הפיינשמקר נהנה פחות. בסיכום, הקינוח היה חביב ומעולה. בדרך כלל לקינוח מגישים במקום כמנות קינוח מומלצות, גלידת וניל עם טחינה גולמית, סיבי חלבה, פיסטוק וסילאן או וולקנו שוקולד, שזו עוגת שוקולד חמה עם קרס נוגט. חפרנו עמוק ומהר בקינוח ועפנו לתל אביב, כדי שלא אאחר לבדיקות הרפואיות. מסעדת "החצר" היא מסעדה שנותנת תמורה לאגרה - הרבה, הרבה יותר. הלוואי שהיו לנו בתל אביב, כמה וכמה מסעדות מסוגה. מוטי אוחנה, אם אתה קורא הדברים, אולי תרים ת'כפפה ותקים לנו סניף אצלנו, כאן בשפלה?

מסעדת "החצר" שעות פעילות: 12:00-17:00; 18:00-23:00. ימי ששי משעה 12:00 עד כניסת שבת. מוצש"ק שעה אחרי יציאת שבת עד שעה 23:00. כתובת: דרך בית לחם 7, ירושלים. טלפונים: 02-6719922; 053-9443390