בני גנץ - פשוט פוליטיקאי כושל

איני מכיר את בני גנץ, כלל - לא מקרוב ולא מרחוק. לכן, הדרך היחידה שלי להכיר את אישיותו והתנהלותו, בשלב זה, טרם עשייה, בפועל ולמעשה, הנה באמצעות בחינת התנהגותו, התנהלותו הציבורית ושפת הגוף שלו.

כמי שהינו בוגר הקורס המצוין להכרת שפת גוף, בניהולם של ד"ר חגי אורנשטיין ועו"ד רות אלדן-אורנשטיין, נחשפתי לשפת הגוף שלו, כפי שנחשפתי לשפת הגוף של פוליטיקאים ואנשי ציבור אחרים. אציין, לעניין זה, ובקצרה. התוצאות לא דיברו לשבחו של גנץ. זאת על דרך ההמעטה, בלבד.

איני מוכן לקבל כמוסכמה, כי מי שהצליח בתפקיד מסוים, כשיר ומתאים ואף יצליח בתפקיד מסוים אחר. והדברים נכונים, בהדגשת יתר, בכל מה שקרוי להתנהלות והתנהגות ציבורית-חברתית של מי המבקשים להיות פוליטיקאיים מקצועיים.

פוליטיקאי הינו מקצוע, ככל מקצוע אחר והוא דורש התמחות דווקנית. לכן, לא כל מי שהיה רמטכ"ל מוצלח, בעבר, יתפקד - במשרתו החדשה, גם כפוליטיקאי מוצלח - בימי עתיד. לא הלכתי ואיני מתכוון לילך שולל, אחר הופעות פומביות ונוצצות של פוליטיקאי מתחיל. אלה הן - בדרך כלל - הופעות מתודרכות ומתוקצעות מראש ובלתי טבעיות בעליל.

שפע של אנשי מקצוע 'מתקנים' פגעים ופגמים מובנים בהתנהגותו ובהתנהלותו הטבעית והיומיומית של פוליטיקאי מתחיל שכזה. רק חדי עין ומי שמומחיותם בתחום שפת הגוף, יקלטו את התנהגותו הטבעית והאמיתית של פוליטיקאי שכזה ואת התנהגותו והתנהלותו המלאכותית והמתודרכת.

עם זאת, גם לא אהבתי את תהליך הדמוניזציה שערך - בהצלחה ובנבזות רבה - 'הליכוד' לבני גנץ. ואל יקלו הדברים בעיניכם. הם נכתבים בידי תומך 'ליכוד' מובהק, הרואה בבנימין (ביבי) נתניהו - חרף כל חסרונותיו ומגרעותיו - מנהיג אמיתי ומולד. מי שרואה בו אחד מטובי המנהיגים הקיימים בארסנל הפוליטי הישראלי הקיים, חרף סרחות שתולים בו - וחלקן, בצדק. לכן, בחנתי - בשבע עיניים - את התנהגותו והתנהלותו של בני גנץ האיש, כל זאת לאחר כשלונו להגיע לתפקיד ראש ממשלת ישראל, בימים האחרונים.

איני בא עם בני גנץ חשבון, בשל הכרזת הניצחון המוטעית והכוזבת שלו. טובים ומנוסים ממנו - דוגמת שמעון פרס המנוח, למשל נכשלו בדרך ובאופן דומה, בשל המתח ולחץ הארועים, הציפייה המוטמעת לניצחון הצפוי ותחושת ההיבריס, המהווה חלק בלתי נפרד מציפייה שכזו. לכן, בחנתי - בשבע עיניים - את התנהגותן והתנהלותו של בני גנץ, במרחב הפרטי שלו, רוצה לומר, בביתו, לאחר שנודעה לו עובדת כשלונו בבחירות האחרונות, כי הוא לא יצליח להרכיב את הממשלה הבאה ולכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל, כפי שקיווה, ייחל וציפה לכך.

בבוקר שלמחרת היו תריסי ביתו של בני גנץ מוגפים, עד שעות בוקר מאוחרות. הוא לא יצא אל חצר ביתו ואל העיתונאים שצבאו על ביתו לקבל הצהרה מתחייבת ומתבקשת ממנו. הוא פשוט התעלם מעובדת קיומם והיותם צובאים על דלתות ביתו הסתפק במשלוח הודעה מדובררת אליהם, באמצעות צד שלישי.

כשסוף-סוף יצא בני גנץ אל החוץ, אל ציבור העיתונאים הצובאים על דלתות ביתו, מיהר הוא אל כיוון מכוניתו, התעלם מהעיתונאים וצעק על העיתונאים שחשו אחריו שיניחו לו. או אז פתח את חלונות מכוניתו, לאחר שהתיישב בה, ומיד שב והגיפם בפני העיתונאים, בלי ליתן להם, כל תגובה שהיא. הוא הותיר אותם נדהמים ומתוסכלים וחסרי מילים, נוכח ובשל התנהגותו זו. כך אין מתנהג מנהיג של מפלגה ובוודאי בוודאי שכך אין מתנהג מי שמתיימר לכהן בתפקיד ראש ממשלה.

כמי שעקב אחר שני הרמטכ"לים האחרים, אשכנזי ויעלון, שהינם 'מנוסים' ומי שהינם 'בעלי ניסיון רב' בחיכוכים, הראשון - בחיכוכים עם אהוד ברק והשני - בחיכוכים עם בנימין (ביבי) נתניהו, הרי אין לי כל 'ציפיות הנהגה' שהן, מהם, יחד ולחוד.

על יאיר לפיד - שזכה לכינוי 'יהיר' לפיד, מיותר להכביר מלים, בהקשר ובהדבק דברים, בכל הקשור 'ליכולת מנהיגות' מצידו. ימי עבר שלו, כפוליטיקאי כושל יוכיחו.

העובדה שיאיר לפיד, נאלץ להיעזר 'בתדמיתו המנהיגותית' של בני גנץ, כדי ללבוש תפקיד של 'מנהיג', משל עצמו, מדברת בעד עצמה. כל מילה נוספת לעניין זה - מיותרת. ייתכן שאת כהונת הכנסת הקרובה עד הפגרה הקרובה תעבור מפלגת 'כחול-לבן' בשלום יחסי, אם כי לא בהכרח בהרמוניה.

לאחר מכן - לאור חוסר הכריזמה והיעדר יכולת המנהיגות שמפגין גנץ אל מול מנהיג כריזמתי דוגמת בנימין (ביבי) נתניהו - אין זה בטוח, כלל, שמפלגה אד-הוק זו תחזיק מעמד, בהרכב שבו יושבעו 35 חברי הכנסת שלב, עם פתיחת מושב הכנסת ה-21.