הקרב על הדמוקרטיה כבר כאן

האם המדיה והעולם המשפטי הכריזו מלחמה בנתניהו? האם מתפתח פוטש נגד ראש ממשלה מכהן? אני יודע שמצויים קוראים שירימו גבה: מה פתאום? אבל המציאות המטורללת הנשקפת והולמת באוזנינו הדוויות, אומרת שכך הדבר. נבחן תחילה את המדיה האלקטרונית והפרינט. הם, בהתנהלותם היומיומית, פועלים להקים, ליצור, מרחב מהדהד ומתעצם של "אנטי נתניהו". ראש החץ במערכה הזאת הוא הטריבונל הקבוע באולפן ששי (12).

מופע זה, הפך במהלך כל העשור האחרון לחזיון מופרך של משפט שדה לראש ממשלה, סורר, לטעמם, כזה המסרב להיות מאותרג על-ידי ראש המותב, אברמוביץ. הליהוק כאן קבוע ומהודק. הרמות מתוכננות להנחתה של קושמרו. פה קודש הקודשים של השמאל. הימין נפקד. איננו. עמית סגל המופיע כאן כסוליסט, הוא יותר בחזקת עלה תאנה (סלח לי, עמית, על הדימוי הזה), המכסה על ערוות הקולקטיביות הרעיונית הדורסנית.

כאן לא תמצאו מידה ולוּ מקרוסקופית של ביקורת עצמית (שהיא כאוויר לנשימה לתקשורת חופשית). כאן לא תראו ולא תשמעו את אלה המסוגלים להתעמת עם נבחרת השמאל השוצפת, קוצפת. אנשי תקשורת רהוטים ובקיאים כריקלין, ליבסקינד, אראל סגל. דורון כהן, יעקב ברדוגו, ד"ר גיא בכור, יואב יצחק, יעקב אחימאיר, ינון מגל, צבי יחזקאלי, נועם אמיר, אהוד יערי (נעדר באחרונה, מדוע? סר חינו?), אמיר אבגי, ועוד רבים וטובים (ויסלחו לי אלה שלא הוזכרו), מצויינים במקצועם, אינם בנמצא כאן. לכו---לם הכניסה אסורה. האש הפוליטית נגד נתניהו, חייבת להיות אש תמיד. היא חייבת הזנה קבועה. היא חייבת להמשך ולבעור.

עכשיו הוסיפו לכך את העולם המשפטי. החובר באופן הדוק למדיה, ככל שהדברים קשורים בנתניהו. פעם קראו לו "מערכת עשיית הצדק". ונזכיר כאן רק על קצה המזלג את המהלכים האחרונים של אותה מערכת והתמיהה המתעוררת לנוכח עמדותיה ההפכפכות בנושא המצלמות בקלפי. ומה צודק יותר ממצלמות בקלפי? שלוש פעמים שינה כב' השופט חנן מלצר את דעתו.

תחילה סבר שאין להכניס מצלמות לקלפיות. אח"כ אמר שכן אבל רק בתוקף חוק (אולי סבר שהממשלה לא תספיק להכינו), אח"כ חבר ליועץ המשפטי והודיע שוב על סירוב. במקביל חבר להם אביגדור ליברמן, פארסה עצובה מאוד מאוד בפני עצמה. תחילה הודיע ליברמן על הסכמה. ציטוט: "ישראל ביתנו" תמכה ותומכת באופן מוחלט בפיקוח על הבחירות ובהצבת מצלמות בקלפיות. אבל אנחנו תומכים בפיקוח אחיד בכל המקומות, גם אצל הערבים, גם אצל החרדים", הודעת ישראל ביתנו מיום 9.9.2019.

אח"כ ראה זה פלא, חזר בו ליברמן והתהפך ב-180 מעלות. בוועדה הצביעו חברי ישראל ביתנו נגד החוק ובכך אולי סיכלו את קבלתו. בעת כתיבת שורות אלו (יום ג'), הודיע נתניהו כי למחרת, ביום ד' (אתמול), אמורה הצעת החוק לחזור ולהיות מובאת להצבעה בכנסת.

במסגרת הקמפיין הכללי נגד נתניהו והליכוד, קיים מאמץ גדול גם ליצירת עורף של אנשי רוח קרי: אמנים לסוגיהם, אנשים מעולם הספרות (א.ב. יהושע, חבר במועצה הציבורית של בצלם. חתם את רשימת מרץ ב-2013), המוזיקה והמשחק (באחרונה גל חדש: מירי מסיקה, גל גדות, רותם סלע, וגם איתן זלאיט, איתן וליניץ). הכסף לכל ההתארגנויות הללו מצוי בשפע, מקרנות עלומות שמקורותיהן בחו"ל, הגיוס המתמיד, הבלתי נלאה של אנשים לארגון ולהקמה של "חברה אזרחית", המשלבת ומשתפת את המערכת המשפטית, זו שאימצה טלית של טהרנות משפטית מזויפת (היי! רות דוד מאחוריכם!), ושוב המדיה, שהיא ההופכת את כל אלה לאגרוף הממחיש לכולנו כי יש כוח המאפשר לצפצף בריש גלי על הממשלה ומוסדותיה.

הצעירים פונים ימינה

ואף על-פי כן ולמרות הכל הציבור, ובמיוחד הצעירים, פונים יותר ויותר ימינה. ממחקר שנערך ע"י ד"ר נועה לביא וד"ר אירית אדלר מהמכללה האקדמית ת"א-יפו, בפברואר 2019, התברר כי 64.3% מהצעירים הישראלים הצביעו למפלגות ימין, זאת כאשר בקרב בני ה-55-30 רק 54.9% הצביעו לאותן מפלגות ובקרב בני ה-56 ומעלה הצביעו 57.3% למפלגות הללו.

ההסברים של עורכי המחקר לממצאיו הינם בעיקר דמוגרפיים. אולם קיימת כאן מחלוקת, מאחר שהערכה זו מתעלמת לחלוטין מהאקלים הציבורי החדש, שנוצר בעקבות שינויים מעמיקים במערכת היחסים עם הרשות הפלשתינית. לכך התווספה ההקצנה ברחוב הערבי בישראל. דור הצעירים הנוכחי שלא מקבוצות המיעוטים, המצוי בתהליך ההשתלבות בחיים הציבוריים, נחשף לשינויים מהותיים בתפיסת העולם היהודית-ישראלית. בני ה-30-20 ראו לנגד עיניהם את מהלך ההינתקות מרצועת עזה (יוני - אוגוסט 2005). הינתקות שלא הביאה שלום. נהפוך הוא. הצעירים היו עדים לשפיכות הדמים שנוצרה בעקבותיה. תוצאותיה העגומות, כולל תפיסת השלטון בכוח על-ידי החמאס, כולל השפעתה על תושבי העוטף, לא נעלמו מעיניו.

עוד לפני כן עמדו לנגד עיניו תוצאותיהם, אף הן רוויות בדם, של הסכמי אוסלו והאינתיפאדות הראשונה והשנייה, שהביאו להרג מתמשך של יהודים ברחובות ישראל. כל האירועים הללו, הותירו את רישומם על הציבור ובמיוחד על הצעירים שבו. נוצר שינוי מעמיק בכל הקשור לתפיסת עולמם. לא בכדי מראים סקרי דעת הקהל כי קיים רוב ברור של גוש הימין מול גוש השמאל. כדי לבצע הערכת אמת, יש להפחית ממניין גוש השמאל-מרכז, העומד בעת כתיבת שורות אלו על 31 חכי"ם, את המספר הצפוי של חכי"ם ערביים (לפחות עשרה), שלבטח לא ישתלבו או יסרבו להשתלב בהסכמים קואליציוניים עתידיים של גוש זה. לפיכך ברור כי הליכוד וימינה יהוו נדבך מרכזי בכל קואליציה עתידית.

נסיון המדיה, בשיתוף פעולה עם מערכת 'עשיית הצדק', לטשטש עובדות אלו, להכשיר את הקרקע לחילופי שלטון בישראל, שלא באמצעים דמוקרטיים, נדון לכשלון.

ביטחון אנרגטי לישראל? לא מעניין את התקשורת

"חגיגה קטנה" לישראל. בשקט, כמעט בדממה, מתקרב פרויקט האנרגיה הגדול בהיסטוריה של ישראל, לנקודת הפתיחה - תחילת הפקה סדירה של גז בסוף השנה. לפני כשבוע הגיעו לחופי ישראל החלקים התפעוליים של האסדה (Topside) להפקת הגז. בקרוב הם יוצבו על רגלי האסדה שהגיעו והוצבו במקומם כבר בתחילת השנה. מדינת ישראל עושה צעד גדול נוסף לחיזוק ביטחונה האנרגטי, ולא פחות חשוב מכך, הדבר יאפשר להפסיק בהדרגה את השימוש בפחם. בכך תשתפר באופן משמעותי איכות האוויר בישראל ובמיוחד באזור שמחדרה צפונה.

ראוי לציין כי כבר במחצית הראשונה של 2019 נגבו כתמלוגים ממאגר תמר - 412 מיליון שקל. זהו שיא בפני עצמו (בעבור מחצית השנה הראשונה). בסך-הכל נכנסו לקופת המדינה מאז שהתחיל לפעול מאגר תמר מבחינת תמלוגים - 4.8 מיליארד שקל. זוהי שכבת המיסוי הראשונה בלבד (והקטנה מבין שכבות המס לאורך חיי המאגר). בעתיד ההכנסות הצפויות יהיו גבוהות יותר.

בנוסף, כבר היום מתווספים לסכום הזה כ-4-4.5 מיליארד שקל שנגבו באמצעות מס החברות. היקף המיסוי הכולל מפעילות הגז הטבעי בישראל כבר עומד על סכום מצטבר של כ-9 מיליארד שקל. ואי-אפשר שלא לשאול, היכן כל המקטרגים/ות? היכן כל חכמי הדור שהציעו להשאיר את הגז באדמה? היכן האחריות הציבורית של הנבחרות שלנו? הגברות מיקי חיימוביץ ושלי יחימוביץ, מדוע נאלמתן דום?