תוכניות ייעודיות לחיסול העוני עדיין אינן תחליף לצמיחה

כשמפרסמים את הזוכים בפרס הנובל בכלכלה, אני תמיד חושב על האנשים שציפו בסתר לבם לקבל את הפרס ושוב דילגו עליהם: -), יותר חשוב:

ברכות לזוכי הפרס, שלושת כלכלני הפיתוח, כולל אסתר דופלו, האישה השנייה שזכתה אי-פעם בפרס, ואביג'יט בנרג'י (שהיה אחד המדריכים של אסתר בדוקטרט והיום נשוי לה) ומיכאל קרמר שהם מהחשובים בכלכלני הפיתוח בדור שלהם. הפעם הפרס הוא ממש בתחום המחקר שלי, וניתן לאנשים מהדור האקדמי שלי (בערך) ואני אפילו מכיר אישית את כל השלושה, והנה אני כבר גולש לכתיבה בסגנון שלושת השלבים בהספד: "המנוח, המנוח ואני, אני", במקום לספר לכם על התרומות החשובות שלי למחקר בכלכלה פיתוח - מצורף טור שכתבתי בגלובס על מחקריהם של זוכי הפרס:

עומר מואב, "תוכניות ייעודיות לחיסול העוני עדיין אינן תחליף לצמיחה", באתר גלובס, 15 לאוקטובר 2019

בשונה מרוב חתני פרס הנובל בכלכלה, למקבלי הפרס השנה, שעוסקים בתחום העוני העולמי, הייתה השפעה עצומה על חיי בני אדם רבים. עם זאת, בפרספקטיבה רחבה של צמצום העוני בעולם, ההשפעה של מדיניות הסיוע לעניים, כולל זו הנובעת מהמחקר המודרני, היא זניחה.

[פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]