ללמוד סולידריות חברתית מלהקת יעלים

בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶמֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַשֶׁמֶשׁ הָעוֹלָה לְעֶבְרִי

יָשַׁבְתִּי לְיַד קִבְרוֹ שֶׁל דָּוִד בֶּן גּוּרְיוֹן

עַל הַמָּצוֹק הָאוֹסֵף לְחֵיקוֹ אֶת כָּל הִינוּמַת הָאוֹר הַמִּדְבָּרִי

וּמְלַטֵּף בְּרוֹךְ אֶת הַנּוֹֹף הַפּוֹרֵץ לוֹ מִתּוֹך תַּפְאוּרָה אֱלוֹהִית

נוֹף שֶׁיָּצָא לְשׁוֹטֵט בַּעֲרוּצֵי נַחַל צִין הַפָּרוּס לְמַרְגְּלוֹתָיו.

לְעֵבֶר קִבְרוֹ שֶׁל דָּוִד בֶּן גּוּרְיוֹן

נוֹהֶרֶת לַהֲקַת יְעֵלִים וְאִתָּה רָקִיעַ נוֹהֵר

הַסּוֹכֵך עָלֶיהָ בְּצֵל-מטוֹת-אַבְרוֹתֵיהֶם שֶׁל נְשָׁרִים יָפִים וְרַכִּים

עֵת בְּמַסַּע דִּלּוּגִים קָלִיל מְקַפֶּצֶת לַהֲקַת יְעֵלִים מֵעַל לַגָּדֵר

הַמְּגּוֹנֶנֶת עַל נְתִיב הַכְּנִיסָה לַאֲחוּזַת הַקֶּבֶר.

וְעַתָּה בַּשְׁבִיל הָעוֹלֶה לַאֲחוּזַת הַקֶּבֶר

מְהַלֶּכֶת לָהּ זְקוּפַת קוֹמָה לַהֲקַת יְעֵלִים

מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בְּקַרְנַיִם נוֹשְׁקוֹת בִּנְגִיחוֹת יָעֵל בְּיָעֵל

רַק נוֹֹתָר יָעֵל פִּצְפּצוֹן מוּטָל עָיֵף מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר,

מַאֲמָצֶיו לַעֲבוֹר מְשׂוּכַת הַגָּדֵר עָלוּ בַּתּוֹהוּ

וְנוֹתְרוּ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר עֵינַיִם בּוֹהוֹת פִּצְפְּצוֹנִיּוֹת

שֶׁהַדְּמָמָה בְּתוֹכָן צוֹעֶקֶת וְאִתָּה צָעֲקוּ כָּל רְסִיסֵי טַל הַבֹּקֶר-

"לַהֲקָה שֶׁלִּי, אַל תַּעַזְבִינִי לְבַד

אַל תַּעַזְבִי אוֹתִי בָּדָד לִנְדוֹד בַּמִּשְׁעוֹל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר".

שָׁמַעְתִּי אֶת עֵינָיו הַכְּבוּיוֹת שֶׁל יָעֵל פִצְפּצוֹן

נוֹזְפוֹת בַּיּוֹשֵב בַּמְּרוֹמִים -

"מַדּוּעַ שָׁכַחְתָּ אֶת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לְאִיּוֹב

כִּי רַק אַתָּה יוֹדֵעַ עֵת לֵדֵת יַעֲלֵי סֶלַע¹

אַתָּה שֶׁעָשׁיתָ אֶת הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים לַיְּעֵלִים²

לּא קָרַעְתָּ גְּדֵרוֹת כּוֹרוֹת מָוֶת לְרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת שֵֶׁל יָעֵל קָטָן".

לַדְּמָמָה הַצּוֹעֶקֶת מִתֹּוֹךְ רִפְיוֹנוֹ שֶׁל יָעֵל פִּצְפְּצוֹן הָיָה מַעֲנֶה -

כָּל לַהֲקַת הַיְּעֵלֲים הֵסֵבָּה פָּנֶיהָ לְאָחוֹר

מַאֲזִינָה לִצְלִילִים זַכִּים שֶׁהֵפִיקוּ עֵינַיִם כְּבוּיוֹת, וּמִיָּד

חַסּוֹנֶיהָ שָׁלְחוּ קַרְנַיִם לִפְעוֹר בַּגָּדֵר פֶּתַח מִלּוּט לַפִּצְפְּצוֹן

גָּאֲלוּ עֵינַיִם כְּבוּיוֹת וְרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת שֶׁחָזְרוּ לְמִצְהֲלוֹת לַהֲקָה

הַפּוֹסַעַת שְׁלוּבַת-קַרְנַיִם לְעֵבֶר אֲחוּזַת קִבְרוֹ שֶׁל דָּוִד בֶּן גּוּרְיוֹן.

הַדְּמָמָה הָעוֹלָה מֵהַקֶּבֶר כִּבְּדָּה אֶת הַלְּהָקָה בְּשִׁיר תּוֹדָה

לַסּוֹלִידָרְיוּת הַחֶבְרָתִית וְלֶאֱנוֹשִיּוּתָהּ שֶׁל לַהֲקַת חָיוֹת בַּר -

הַדְּמָמָה שֶׁעָלְתָה הִלְחִינָה אֶת שִׁיר הַסֹּולִידָארְיוּת הַחֶבְרָתִית

שֶׁקִּדְּשָׁה לַהֲקַת יְעֵלִים בְּקַרְנַיִם סוֹעֲדוֹת אֶת הַמּוֹעֵד בַּדְּרָכִים

בְּמִדְרֶשֶׁת שְׁדֵה בּוֹקֶר

לְיָד קִבְרוֹ שֶׁל דָּוִד בֶּן גּוּרְיוֹן

שִׁיר אוֹתוֹ לֹא נַפְסִיק לָשִׁיר.

[מדרשת שדה בוקר יום שבת כ"א בטבת תש"ף, 18.1.2020]

השיר נכתב ביום שבת 18.1 ליד קברו של דוד בן-גוריון עת הקדמתי לפגישת בוקר עם חברים, שבאו להשתתף בימי שירה במדבר. בהמתיני לחברי עיני צדו מראה נפלא של להקת יעלים, הסועדת יעל הנתון במצוקה, כשכשלו מאמציו לדלג מעל הגדר ונקרע מהחבורה.