זהירות, חופש הביטוי

בסיומו של מאמר שפורסם בביטאון המקצועי "הרפואה" כתב ד"ר דוד רבינסון כי מי שהצטרף לקהילה הלהטבי"ת בחר מרצונו החופשי באורח חיים כזה, ואין סיבה שהמדינה תעזור לו במימון טיפולי פוריות (שני עמיתיו ושותפיו למאמר עדי בורוביץ וארנון ויז'ניצר לא ידעו כי הוסיף פסקה כזאת. זה מעניין, אבל לא ענייננו).

עמדתי שוללת ללא כחל וסרק את דעת ד"ר רבינסון ואלה כמה מטעמיי:

הזוגיות החד-מינית לפי כל המחקרים אינה "בחירת אורח חיים". אך אני טוען לצורך הדיון כי אפילו אילו הייתה בבחינת בחירת אורח חיים - אין להפלות לרע את מי שבוחר בה; ושמדינה אסור לה להפלות בין זוגות. אם היא תומכת בפוריות, וזה ראוי בעיניי, אין היא יכולה לומר כי אישה וגבר - כן, ואילו אישה ואשה או גבר וגבר - לא.

אך בהסתנך על ידיעה ב-ynet בנדון מתברר כי הפרסום גרם לסערה ולזעם עד כי האתר של "הרפואה" הוריד את המאמר, ויש כעס רב. בצומת זה של הדיון אני מסתייג. לא ייתכן שכל דעה מרגיזה וטפשית ומכעיסה תגרום לתגובה של אלימות מילולית כה כבדה, שכתב העת המדעי או העיתון ייאלץ מיד למוחקה.

הרי לא מדובר בפגיעה בכבודו של אדם ובהוצאת דיבה, שאז ההתערבות יכולה להיות מובנת ומוצדקת. מדובר בדעה מיושנת, שצריך ורצוי להתפלמס איתה בעוצמה מילולית חריפה, אבל לא לפסול (באותה ידיעה באתר הוסיפו כי לאחרונה היה מקרה דומה, שפורסם מאמר ב"הרפואה" השולל את שיטת החיסונים).

מדוע? לא רק בגלל הדמוקרטיה - וזו סיבה מספקת; ולא מפני המשפט הנודע של וולטר המתעב דעה מסוימת אבל ייהרג כדי לאפשר לה להיאמר; אלא גם - לא במקום - מפני שיש תועלת במאמרים כאלה.

החברות המצליחות ביותר והתועלתניות ביותר (וכמובן הנאורות ביותר) הן כאלה שפתחו את עצמן לוויכוח. לאיפכא מסתברא. הפיגור בדיקטטורות נבע בין השאר בגלל האיסור לחלוק על המוסכמות במקום להתווכח עם החולקים; להפוך אותם לבלתי לגיטימיים במקום לטעון בשכנוע כי דעתם שגויה ואפילו בזויה.

ישראל, בהשפעת התנועה האנטי דמוקרטית בשורותיה ובעולם כולו, וברבים מאגפיה - עלולה להיקלע למצב, שעורך של "הרפואה" יירתע מלפרסם מאמר שנוי במחלוקת. כי הוא יודע שלא רק יתווכחו איתו אלא ישללו את נכונותו לפרסמו, ואז "למה לי להסתבך"? הרי יש עוד מאמרים הממתינים להדפסה, והעורך שרוצה לחיות בשקט יפרסם דווקא אותם ולא את הדעה השנויה במחלוקת.

הרוח הרעה של סתימת הפיות, שנזק בחובה, מתחילה בצעדים קטנים כאלה. "חכמים היזהרו בדבריכם" חל לא רק על כותבי מאמרים שטותיים אלא גם על מי שמבקש לאסור באורח מנהלי את פרסומם במקום להתמודד עימם באורח אינטלקטואלי.