מה שגנץ חייב לעשות

כפי שהנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים נתניהו וחבר מרעיו שבים ומוכיחים, כל מה שמניע אותם וכל מה שהם פועלים למענו הוא לא מדינת ישראל, גם לא אזרחי המדינה, ואפילו לא המלחמה בהתפשטות הקורונה. כל מה שהנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים נתניהו ממשיך לרצות הוא לנסות ולהימלט מאימת הדין ולדחות את משפטו עד-כמה שאפשר.

שלוחיו לעניין זה הם מי שנראים כעבדים נרצעים של הנאשם בשוחד נתניהו: אמיר אוחנה שנתניהו מינה כשר משפטים ומיקי זוהר, שנתניהו הציב כיו"ר סיעת הליכוד. מה שעשה אוחנה באישון לילה, עת שגרם לדחיית משפטו של הנאשם בשוחד נתניהו מראה זאת היטב, כפי שמראה זאת גם מה שעשה מיקי זוהר כאשר ביום השבעת הכנסת החדשה היה עסוק בהחתמת בלוק החסינות של הנאשם בשוחד נתניהו על מסמך נאמנות חדש, כזה שאומר כי מה שהנאשם בחשוד רוצה הוא קורונה ואחר-כך בחירות רביעיות.

מה שגנץ צריך לעשות לפיכך הוא להראות לנאשם נתניהו את הדלת. ולכן, מיד עם קבלת המנדט להרכבת ממשלה מצד הנשיא, הוא חייב לעשות הכל, לרבות פנייה מיידית לבג"ץ, כדי להעיף מתפקידו שלוח נוסף של הנאשם נתניהו: אדלשטיין. ועוד לפני שזה נגמר, לפרסם פנייה לליכוד, ללא ציון שמו של היו"ר, ולהזמין את הליכוד להצטרף לממשלתו ולהודיע על הסכמה בתוך יממה, כאשר בהודעה מבהיר גנץ שאם הליכוד יסרב או ינסה לגנוב זמן, הוא ינסה להקים ממשלת מיעוט של כחול-לבן ומפגלת העבודה, עם או בלי ליברמן, כאשר בהקמתה תומכים אם לא כל 61 חברי הכנסת שמליצו עליו אז לפחות 59. מרגע שהקים ממשלה, יחדש גנץ את הזמנתו לליכוד להצטרף כאשר הוא מזמין גם את הרשימה המשותפת לממשלה שתהייה ממשלת חירום לפחות עד עבור הקורונה.

אל-לו לגנץ לוותר מראש על הניסיון הזה משום שכפי שכולנו יודעים, לפחות 62 חברי כנסת, וכנראה עוד כמה, לא רוצים לראות את הנאשם בשוחד נתניהו ממשיך לעמוד בראש הממשלה הבאה והרבה יותר מ-62 חברי כנסת לא רוצים לראות את המשך כהונתה של ממשלת מעבר.

ערך מוסף

בממשלת גנץ-עמיר פרץ יוקם קבינט חירום למלחמה בקורונה וקבינט חירום להצלת הכלכלה הישראלית לקראת היום שאחרי. עמיר פרץ יוכל להיות בממשלה כזאת ממלא-מקום רה"מ ושר אוצר, או שר ביטחון, ואיציק שמולי או אחמד טיבי יוכלו לכהן בממשלה הזאת כשרי בריאות ורווחה. ממשלה שכזאת יכולה להיות בת 12 עד 16 חברים, ללא סגני שרים, כך שהקואליציה תוכל לנהל גם כנסת אפקטיבית.

אבל הרכב הממשלה הוא משני לדבר העיקרי שעל גנץ לעשות, שהוא סילוקו של הנאשם נתניהו מהנהגת המדינה שבאמצעותה הוא מבקש להימלט ממשפט תוך שהוא ממשיך להזיק למדינה ולאזרחיה, וטיהור הכנסת ומשרדי הממשלה מאסופת האנשים המקיפים את הנאשם בשוחד נתניהו והמרכיבים את צמרת הליכוד.

לפעולה כזאת מצידו של גנץ יש גם ערך מוסף נוסף: מתן לגיטימציה, סוף-סוף, לכך שחמישית מהאוכלוסייה בישראל, קרי: אזרחי ישראל הערבים, היא חלק בלתי נפרד מהמדינה, שהערבים הם ישראלים, לפני לכל דבר אחר. ולעניין זה כבר נאמר: כדי להכיר בישראליות של ערביי ישראל אין צורך להסכים עם כל מה שאומרים מנהיגיהם. אבל חייבים להכיר בזכותם של ערביי ישראל לבחור את ההנהגה שהם חושבים שהיא זו שצריכה לייצג אותם. ותמיד יוכלו מפלגות אחרות לפנות לאוכלוסייה הערבית ולבקש מהם להצביע עבורן.

זה נכון לכחול-לבן וזה נכון לליכוד; זה נכון למפלגת העבודה ונכון גם לרסיסי המפלגות של הימין, כולל הימין הדתי-משיחי ואפילו המפלגות החרדיות. כך היה פעם ואין סיבה שזה לא יהיה גם בעתיד. כל מה שמפלגות החפצות בהצבעה של ערבים ישראלים צריכות לעשות הוא להציע לערביי ישראל פתרונות גם למה שמציק להם. אין די באמירה שהערבים חשובים ושמגיעות להם זכויות שוות. יש צורך בכך שהאמירות הכלליות הללו תקבלנה ביטוי מעשי במדיניות שאותה מנסות לקדם אותן מפלגות שרוצות שערבים יצביעו בעבורן.

ואכן, אם גנץ אכן רוצה להיות מבשר השינוי, זה מה שהוא צריך לעשות כדי להתחיל ולחולל את השינוי שמדינת ישראל ואזרחיה כל-כך זקוקים לו.