קורונה וחיסוני שפעת

בריטניה מתנהגת באורח שונה ממרבית מדינות אירופה, ועד הימים האחרים לא נקטה כמעט שום אמצעי למלחמה בנגיף. ייתכן שהסיבה היא הזנחה, ייתכן שהסיבה היא מדיניות מכוונת של הדבקה "מבוקרת", אך מתופעה אחת אסור להתעלם - שיעורי התחלואה שאותרו בבריטניה, יחסית למספר התושבים הם נמוכים מאוד אפילו ביחס לישראל.

ומה מבדיל את בריטניה? בריטניה היא אי, אבל גם ישראל היא "אי". הכניסה לישראל היא בעיקר דרך נמלי האוויר שנסגרו, הכניסה לבריטניה אף היא (כך אני משער) היא דרך נמלי האוויר שלא נסגרו. אז האם הבריטים רוחצים יותר ידיים? האם משך הרחיצה ארוך יותר? לא נראה לי. ממש לא נראה לי.

ובכל זאת מה ההבדל? ובכן יש הבדל מאוד משמעותי, אשר ייתכן שיש לו השלכה וייתכן שלא, אך הוא ודאי חייב להיבדק על-ידי גורמי המקצוע.

בריטניה היא המדינה המובילה באירופה בשיעור המתחסנים נגד שפעת. הכיסוי בבריטניה עומד על 70-75% מהאוכלוסייה, בעוד ששיעור המתחסנים בישראל השנה הוא כ-25% (הנתון מחייב בדיקה חוזרת כי היה גל של התחסנות שני ואינני משוכנע אם ה-25% כוללים אותו).

פרט נוסף הידוע לי מניסיון אישי של שהייה לסירוגין בסין בין השנים 2016-2018 הוא ששם (לפחות באזור בו אני שהיתי) הציבור לא יודע כלל על חיסוני שפעת.

ייתכן שהחיסון לא מונע את התחלואה אך הוא מחליש את הסימפטומים, ייתכן שלא מחליש את הסימפטומים אך מקטין את הסיכוי להסתבכות במחלות נגזרות כמו דלקות ריאות, וייתכן כמובן שתוך יום יומיים יטפסו השיעורים בבריטניה ויחצו את סף התחלואה היחסי בישראל. בכל מקרה הנושא הזה מחייב בדיקה, בעיקר במחשבה לטווח בינוני, המחשבה על ההיערכות לשנה הבאה.