מיכל, הקשבתי לתוכנית ברדיו, בה סיפרת למראיין יצחק נוי על אישך צבי אל-פלג ז"ל. אני רוצה לתרום עוד סיפור על נדיבותו של צבי אל-פלג, נדיבות שכל כולה היא נדיבות של מתן בסתר למשורר עני מרוד, שמכר את ספריו ברחוב. כמדומני שהיה זה בשנת 2000 או 2001. מדובר במשורר יונה בן יהודה המכונה יב"י.
יב"י עמד בכיכר הבימה וניסה למכור את ספריו. בכיכר היה אירוע פוליטי, שכינס סביבו קהל לא רב. בשביל יב"י זו הייתה הזדמנות לעבור בין המצטופפים בכיכר, ולנסות למכור את ספרי שיריו, שהוצאו בהוצאה עצמית ושימשו לו מקור פרנסה.
בקהל הבחנתי בחיים טופול, עמוס קינן, עמיקם גורביץ ובעלך צבי אל-פלג. ראיתי את צבי, בעלך, נותן כל פעם לנער או נערה כמה שקלים וביקש מהם שייגשו ליב"י ויקנו ממנו ספר. כך באותו אירוע מכר יב"י כמות לא מבוטלת של ספרים, שהם פרי יוזמתו של אישך, אלי אל-פלג, זכרונו לברכה.
זו היה מחווה של מתן בסתר למשורר הנאבק כדי למכור את ספרי שיריו, שהיו בעיקר שירי מחאה פוליטיים. באותה שנה פקדה את המשורר יב"י גם מחלת הסרטן, שהכבידה מאוד על חייו. מלבד היותו עני מרוד התמודד בבדידות עם מחלת הסרטן שבחודש דצמבר בשנת 2002 הכריעה אותו.
מיכל, המשורר יונה בן יהודה מת ערירי. ליוו אותו מאות רבות של מוקירי שירתו בבית הקברות בגבעת שאול. אני כמי שאוהב מאוד את שיריו של יונה בן יהודה, מבקש לציין את נדיבות הלב הנפלאה של אישך ז"ל, שהושיטה יד במתן בסתר לאדם, שחי במצוקה כלכלית קשה.
אני מוצא לנכון לשתף את קוראי בשיר של מיכל סנונית שאני מוצא עצמי חוזר וקורא:
מִתּוֹךְ הָרְטִיבוּת
מִתוֹךְ הָרְטִיבוּת יִבְקַע וְיַעֲלֶה דֶּשֶׁא בְּמוֹרַד הָהָר
גַּם מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹבֵב טֶבַע מֻשְׁבָּע לֹא יוּכַל
שֶׁלֹּא לְהִטָּמַע בְּזֹהַר הַיַּרְקוּת לְהִתְגַּלְגֵּל בַּמִּדְרוֹנוֹת
לְהִתְאַהֵב בָּרְמָשִׂים לִלְחֹשׁ סוֹדוֹת לָאֲבָנִים
לִשְׁלֹחַ תְּפִלָּתוֹ אֲשֶׁר תָּשׁוּב אֵלָיו כְּהֵד מִן הֶהָרִים:
מָחָר מָ-חָ-ר אַתָּה תִּהְיֶה כְּאֶבֶן בְּמוֹרַד הָהָר
וְאִם מִישֶׁהוּ יַפְרִיעַ לַהִתְעַנְגּוּת הַכּוֹאֶבֶת הַזֹּאת,
תִמְחֵהוּ בְּיָדְךָ וּמִן הָהָר שַֹלְחֵהוּ לַמִּדְבָּר.
(יפה עשתה המשוררת אילנה שחף מ
מדרשת שדה בוקר, ששילבה את השיר האהוב עלי בספר שערכה "שירים על ארץ הנגב").
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
