הטיפול במגפת הקורונה

הטיפול במגיפת הקורונה נעשה, לרוב, באופן שקול ואחראי, אך הוא מרוכז בעיקר בידי שני אנשים - נתניהו ובר סימן טוב, למרות שמשרד הביטחון הוא המשרד היחיד אשר יכול לנהל משבר בסדר גודל שכזה. בנוסף, מגוון טעויות, ואף שערוריות, מעיבות על טיב הטיפול באירוע.

הטיפול במגפת הקורונה נעשה, לרוב, בצורה טובה - החל מסגירת השמיים, קודם כל מסין ואח"כ מהעולם, וכלה בסגר שהתהדק לאט-לאט, באופן שהציבור יוכל לעקלו, ונכון שהיו ויש ליקויים וטרגדיות, אבל קשה לצפות לטיפול מושלם, ובסופו של דבר הגענו לתוצאות יפות והנגיף נבלם.

איני מכיר את פועלו של משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, והנני ממתנגדיו הגדולים ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר טבח במשך יותר מעשרים שנה בכמעט כל חלקה טובה במדינה, אך בסופו של דבר הם תיפקדו ומתפקדים בטיפול במגיפה בזהירות ובאופן שקול ואחראי. כמובן שאין זה אומר כי הם חפים מטעויות, ולא מן הנמנע שיבוא יום ויצטרכו לתת לא מעט תשובות.

לזכותו של בר סימן טוב ייאמר, שהוא מנצח על משרד הבריאות למרות השר אשר עומד בראש משרדו. למעשה, יעקב ליצמן עשה רק שתי בחירות נבונות - לסגור את השמיים מתנועה לסין ובחזרה, ולהגיש את המפתח לניהול המשבר לבר סימן טוב. לא שזה מכפר על כך שהוא צפצף על ההנחיות של משרדו ונידבק בגלל זה, או על חוסר יכולתו לנהל את המשבר כפי שנדרש משר הבריאות, או על שלא לחץ מספיק על המנהיגים והרבנים הגדולים - ובראשם הרב חיים קנייבסקי, אשר מספיקה מילה שלו בכדי להכניס את רוב הציבור שלו לבתים - על-מנת שיפסקו ויורו לחרדים לשמור על ההנחיות ולקיים פיקוח נפש ואת הפסוק ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, דבר אשר היה יכול להציל אנשים רבים מהידבקות וניתן לשער שאף חיים שלמים.

לזכותו של נתניהו יש לומר כי הוא הקשיב לבר סימן טוב, מיהר לקבל החלטות ולא נכנע ללחץ מצד משרד האוצר ומצד אלו אשר צידדו ביציאה מהירה ולא מחושבת מהסגר; שי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר, ואנשים נוספים לחצו עליו לשם כך לא פעם ולא פעמיים. בנוסף, הוא מתפקד ללא שר בריאות, ועם שר ביטחון - האיש אשר משרדו היה אמור תיאורטית לרכז את פעולות הניהול של המגיפה - שלא ניתן לסמוך עליו.

מענה לבעיות

לגנותם ייאמר שהם מנהלים את המשבר בריכוזיות ובחוסר שקיפות ושהם לא מאצילים מספיק סמכויות, בעיקר למשרד הביטחון - המשרד היחיד אשר בכוחו לנהל משבר מסוג זה. נכון, נפתלי בנט הוא לא האיש אשר ניתן להפקיד בידיו את ניהול המשבר, אך כן ניתן או להחליפו, או שאפשר, ואף רצוי, לתת לצבא יותר ויותר סמכויות, בדומה לשימוש אשר נעשה בשב"כ ובמוסד. הרי צה"ל הינו ארגון בהרבה יותר גדול משני גופי המודיעין הללו, ויכולותיו בניהול משברים הם בהרבה יותר נרחבים מהם.

בכלל, כוחות הביטחון יכולים לא רק לרכז את כל הרכש בתחום מכונות ההנשמה ואמצעי המיגון, הן למערכת הבריאות והן לאזרחים, כגון חליפות מגן ומסיכות, אלא גם לשתף פעולה עם מערכות אזרחיות וציבוריות, כמו מכון ויצמן, אוניברסיטאות, ושאר ענפי האקדמיה, ההייטק והטכנולוגיה, באופן שיכול להניב ייצור מקומי של מכונות הנשמה ואמצעי מיגון אשר נמצאים בשימוש, וכאלו אשר יהיו חדישים ומפותחים יותר, כמו גם תרופה, חיסון ומענה לבעיות אשר אין להן פתרון כרגע.

כוחות הביטחון יכולים גם להקים צוותי חשיבה יצירתיים, יעילים ומהירי החלטה, בדיוק כפי שהם יודעים, אשר יכולים לתקוף בעיות מכמה זוויות שונות בעת ובעונה אחת ובמהירות, ובכוחם לפתח אמצעים יצירתיים לטיפול במגיפה. הצבא גם יודע לנהל סגר הן ברמת המקרו, כמו על כל המדינה, והם ברמת המיקרו, כמו על ערים ושכונות ספציפיות.

בנוסף, מערך הבדיקות: יש לצה"ל את היכולת להפעיל את הגורמים השונים במערך הציבורי, האזרחי והביטחוני, על-מנת לייעל את תפוקת הבדיקות ולהגדיל את כמותן בעשרות מונים; שיתוף פעולה שכזה בפיקודו של צה"ל יכול להביא לכדי ייצור מקומי של חומרי גלם לבדיקות, לגרום לכך שהזמן הנדרש להגיע לתוצאותיהן יקוצר באופן דרסטי, ולפיתוח בדיקות מסוג חדש, יעיל יותר ואף זול יותר.

למעשה, כוחות הביטחון, בעזרת הגופים הציבוריים, האזרחיים והאקדמיים, יכולים לא רק לפתח קווי ייצור של כל הציוד הנדרש לטיפול במגיפה, ובכך, בתקווה, לגרום לנו להיות תלויים אך ורק בעצמנו ולהימנע מהתלות בייבוא, או לפחות להפחית את תלותנו בו, אלא גם אולי להגיע למצב בו נוכל לייצא אמצעים לטיפול במגיפה למדינות אחרות.

מצבי חירום

אין לחשוב כי המחסור שהיה במטושים ובריאגנטים, אשר גרם לאי עמידה ביעדים שהוצבו ואף להורדה זמנית של כמות הבדיקות אשר בוצעו בפועל, הוא מחדל - מחסור שכזה קיים בכל העולם ואינספור מדינות מתגוששות ורבות על קניית הציוד הזה; גם היעד במספר מכונות ההנשמה שאינו הושג לא נחשב לכישלון בדיוק מאותן סיבות. הדבר היחידי שאנו יכולים לבוא אליו בטענות הוא עצם הקביעה של היעדים הגבוהים, במה שגרם לכך שהם לא באו לכדי ביטוי ויישום. אך דרישות גבוהות גורמות להישגים גבוהים: להציב יעד של אלף מביא את המערכת להשיג 900, ויעד של 900 מביא להשגת 800; לחץ הוא שם המשחק.

אך ישנן שערוריות, ובמצבי חירום כמעט שאי-אפשר להימנע מהן, שאי-אפשר לסלוח עליהן. הראשונה היא הפריצות אשר התקיימה בנמל התעופה בן-גוריון. שיהיה ברור - ייבוא חולים הוא בלתי נמנע, שכן המדינה מחויבת לאזרחיה הישראלים אשר נמצאים בארצות הניכר ושמבקשים להגיע לארץ; אך בהגיעם יש לבודד אותם, מה שלא קרה, והעלייה לרגל דרך נמל התעופה בן-גוריון בוצעה בצורה מבישה:

אנשים אשר הגיעו ארצה נכנסו למדינה מבלי שעברו בדיקות ומבלי להיכנס לבידוד, ובכך, יש לשער, כי לפחות חלקם הדביקו את הציבור. מה שבלתי נתפס הוא שהיו התרעות על כך ושהמצב היה ידוע - בתקשורת עקבו אחר הנעשה בבן גוריון יום אחר יום, ולמרות שהתקיימו החלטות בממשלה בנושא זה, אשר נועדו להסדיר את המצב, הן לא יושמו בשטח. כך הסיטואציה האבסורדית המשיכה להתרחש ולהתקיים ללא מפריע, והנגיף חגג את כניסתו החוזרת ונשנית ארצה.

השערורייה השנייה והכואבת יותר נוגעת לבתי האבות: למרות שהמצב היה ידוע, והתרעות ובקשות חזרו שוב ושוב, המדינה לא השכילה לבדוק את דיירי בתי האבות; למשל בית האבות משען בבאר שבע, אשר למרות שמספר החולים בו נערם עוד ועוד, ומספר המתים גאה אף הוא, המדינה, ברשלנותה הפושעת, השתהתה והתמהמה אין קץ ועד שהגיעו מים עד כל נפש ונפש. ודין משען באר שבע כדין בתי אבות אחרים ברחבי המדינה, אשר שיוועו לבדיקות הדיירים - ולא היה מושיע. עד שהתעשתה המדינה, המחיר שנגבה היה כבר כבד מנשוא, ועודנו משלמים.

בסופו של דבר, על השערוריות והטעויות מישהו יצטרך לתת את הדין - אך יש להתחשב בכך שהטיפול הרחב במגיפה נעשה, לרוב, באופן שקול ואחראי, ושהגענו לתוצאות משביעות רצון.