מעגל השואה

רעייתי דנה - פרופסור לפסיכולוגיה - שקלה והתלבטה והחליטה כי חרף גילה (גם היא כבר לא ילדה) לא תיסגר בביתה אלא כמדריכה מנוסה תמשיך ללכת ל"שיבא" ותעשה את מלאכתה, וזה גם עניין חינוכי.

ידענו שזה לא כל כך טוב בהקשר לקורונה, בעיקר שאני כבר בן 82, אבל חשבנו שזה הנכון. אנשים בעלי רצון טוב ניסו לרפות את ידיה, אבל לא.

דנה היא דניאלה ונקראת כך על שם דודה, אחי אימה, שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת מונפלייה בצרפת וחזר לביתו ונרצח בידי הנאצים כאשר יצא לטפל בחולה בגטו וארשה.
היום נסגר המעגל. היות שנסעה לעבודתה ב"שיבא" נתקלה בצאתה במי שחילקה נרות לרגל יום השואה. הנרות היו ייחודיים. הם נשאו שמות של רופאים יהודיים שנרצחו בשואה.

דנה חיפשה ולא מצאה את שם דודה, וזה טבעי, אבל הביאה הביתה נר הנושא שם של רופא אחר. הרש פרנקפורטר מלוד'ז שנרצח ב-1942 באושוויץ. כך תתייחד עם הדוד שעל שמו היא נקראת באמצעות עמית שלו.

זה מוסיף עוד טעם משני, כמעט מקרי, להחלטתה הנכונה לא לנטוש את משמרתה. שנים אני "מנדנד" לה מפי נתן אלתרמן בזמר הפלוגות כי אין עם נסוג מחפירות חייו. שיבא. איכילוב. הדסה. שערי צדק. ביילינסון. מגן דוד אדום. משלוח מנות. חיזוק האקדמיה. פיקוד העורף של צה"ל. אלה הן חפירות חיינו 2020, מי ייתן וישאו ברכה.