זה כל כך ברור וזה יהיה

מה שהעין רואה עתה הוא לא ממשלה זמנית ולא ממשלת חירום לאומית ולא ממשלת פרוגרמה מדינית או חברתית אלא פרפוריה האחרונים של החיה הפוליטית שחיינו איתה למן הימים הראשונים של שיבת ציון המודרנית לימים המשונים האלה. לו היינו הגונים, או אם תרצו בעלי רגש של חמלה פעילה, היינו 'מרדימים' במו ידינו את החיה הבאה בימים הזאת, וחדלים מלהנשים אותה בכל מחיר וחוסכים לה את חרפת זקנותה ואת התבזותה המכוערת. אבל איננו מעזים.

עדיין אנחנו מאמינים כי אכן תמו ימיה של מפלגה זו או אחרת, אכן נושרים ממנה אברים והיא נותרת מרוטה ופתטית ובעצם בר מינן חי, אבל שמא מותן של אלה מצווה של הישרדותן של אחרות חיים של בינתיים, וממילא אין די כוח בעולם היכול להחזיר לישראל חסרת הדמיון הפוליטי את הכושר לדמות לנפשה שיש בעולם שיטות של ממשל המחזיקות את המדינות ושלא כל שהיה הוא שיהיה בכל מחיר מופקע עד אין סוף, ועם דמיון יוצר היינו מביאים לישראליות של היום את השיטה בה היא יכולה לפרוח.

הארץ חיה שורה ארוכה של בעיות לא פתורות ושל מחלוקות לא סגורות ושל השקפות שהפכו לדוקטרינות פוליטיות ושל אמונות דווקניות המשיקות בזו אחר זו בעניינים של פיקוח נפש שאי-אפשר לוותר עליהם אלא אם כן מוותרים על האמונות בכלל, ואנחנו מיישרים את הכל בחוקים ובמשפטים שלא היה באים לעולם אילו חשבנו על-פי דין ואילו נהגנו על-פי דין ואילו סמכנו על הדין וכל המפלגות, הנושנות בלבוש נושן והנושנות בלבוש חדש והעוטפות מעילי סרק ונועלות נעליים הנבחנות על-פי זריזות שיש בהן מתחת לשולחן, היינו אולי יכולים להתמודד על פתרון הבעיות הלא פתורות ולא היינו מרמים את עצמנו שכל שאנו צריכים זה כלכלה דינאמית והתגשמות חזון נביאי הסטארט אפ. אבל לא. איננו מעזים לאושרם של הכתבים המדיניים המיטיבים כל כך לספור בין 55 ל-65 ולהמאיס עלינו את העולם אותו הם מסקרים בחדווה יצירתית העולה לא אחת על גדותיה.

איננו מדינה מושחתת. אנחנו מדינה שמשחיתה את הפוליטיקה שלה. זה לא אותו הדבר. מדינה שהפוליטיקה שלה הולכת והופכת גם בעיני אזרחיה למשהו ששוב איננו עונה על מה שאזרח רשאי וצריך לקבל וצריך ומחויב לתת וחושש שהכל כוחני ושהכל גזירה ושהמשחק הוא של שחקני במה המשחקים את הממשל, מדינה כזאת מאבד את חיוניותה ועלולה חלילה לחוש נבגדת עם כל התוצאות המחרידות של תודעה כזאת.

הייתה תקווה כי כחול לבן היא המבשר של תחייה פוליטית. כחול לבן לא כך הבינה. היא קמה להחליף את השלטון, לא את השיטה, את המלך לא את המלוכה. למן הרגע בו התברר כי לא הבינה את המצופה ממנה, חדל חזון מן הארץ. לא מפני שכחול לבן לא פרעה את ההמחאה שהציבור נתן לה אלא מפני שהיא סחרה בתקווה אחת ומכרה אותה בעבור תקווה נושנה. היא לא טובה יותר ולא טובה פחות ולא דינאמית יותר ולא דינאמית פחות לא נאמנה יותר ולא בלתי נאמנה ביותר מכל השאר. היא אותו דבר בהרכב אחר.

עכשיו צריכים לנשום עמוק. צריכים להניח כי סוף ימיה של החיה הפוליטית שלנו, ללא ציון הבדל בים מפלגה למפלגה והנהגה להנהגה, קרוב והחיה שלנו תגיע לסוף ייסוריה. אסור למהר. הפרפורים נותנים זמן להיערכויות לבירורים לשינוי. זה כל כך ברור. וזה יהיה.