ביריונים נגד גליק

לפני כמה ימים ראיינתי את יהודה גליק באתר של אורלי וגיא "אנחנו מהבית". בין השאר הביע צער עמוק על הריגתו בשוגג של האותיסט הפלשתיני איאד אל חלאק. נראה כי משגבר צערו של גליק - הפנים היפות שעדיין נותרו בשולי הליכוד - החליט ללכת אל סוכת האבלים לנחם את בני המשפחה. בהגיעו אל ואדי ג'וז התנפלו עליו ביריונים פלשתינים והיכו אותו. הוא נפצע קל והועבר ל"שערי צדק".

גליק הוא איש ציבור למופת. הוא ניסה להציל את כבוד כולנו בלכתו אל סוכת האבלים. אך חכמים יעצו כבר לפני כ-1,800 שנים: "אל תרצה (פתח תחת האות ר - ד.מ.) את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו..."

אני מבין זאת כך: נכון ויפה עשה גליק ברצותו להביע את רגשותיו לבני משפחת ההרוג. אך היה עליו להקדים ולברר עימם בטלפון אם יראו בעין יפה את ביקור התנחומים שלו בסוכתם. כוונתו הייתה רצויה, "אך שומע אין לו מאת המלך". במקרה הזה מאת פלשתינים זועמים עם נטייה לאלימות. שכר המצווה יצא בהפסדה.