קאטו הזקן והר הגעש הפעיל

יש רגעים שמיכל ההכלה הגדול שבנית לעצמך אין בכוחו להכיל את מכלול האירועים.ביום אחד אסתר וג'ונתן פולארד חוזרים הביתה, מטוסי ישראל מפציצים בסוריה, מייק פנס מבטל את ביקור הפרידה בישראל, החמאס בתרגיל צבאי למען אירן, הסגר חסר האפקטיביות ממשיך על-פי המסורת הישראלית,' עבודה בעיניים', רון חולדאי עושה מעשה בנימין גנץ, מספר הנדבקים במגיפת הקורונה עולה ועולה, היועצת של מירב פמיניסטית מיכאלי תובעת על פגיעה בזכויותיה, המורדים הסתערו על התקשורת והמלוניות, פרופ' ירון זליכה מצטרף לפוליטיקה, עפר שלח מביט באבי ניסנקורן שנטש את והצטרף אל, וציפי ליבני עוד מתלבטת.

גבי אשכנזי גזר על עצמו תענית דיבור, אהוד ברק ממשיך בחיסול ממוקד של הפרויקט האישי שלו, בוגי יעלון מחפש בית, אשר איסו מאור עקיבא, הגנן של מועדון הגולף בקיסריה זכה באליפות ישראל בגולף, ויפעת שאשא ביטון תמונה אם ו... לתפקיד מ"מ ראש הממשלה. מנסור עבאס מתקרב עוד ועוד לנתניהו, גדעון סער מבטיח עוד אלקינים, בצלאל סמוטריץ' תולש לבנט שערה שערה, גדי איזנקוט נהנה עדיין ממחול חיזורים מענג ובלתי פוסק, המחסלים במגזר אינם נחים, הפרשנים העיתונאים ממשיכים להיות אייטמים בעצמם, מצציצים עצמם בלי הרף, הנוהגים אל מותם בכבישים ממשיכים בעינם פקוחות אל האבדון, ועומר אדם עדיין בדובאי.

אין ספק מדינה שהיא שדה רדיואקטיבי פעיל ביותר, הר געש פעיל עם כמות לבה בלתי מתכלה, אירוע לאומי רודף אירוע ביזארי, מתפרקים, מרכיבים, מחסלים, מחסנים, מאשימים, חוטפים קרדיטים, צועדים לאור יום עם חרדה אמיתית ולא חסר ממה.

לכל מדינה ראויה הנהגה איכותית נטולת אינטרסים אישיים, על אחת כמה וכמה שלמדינה סוערת כמדינת העם היהודי, מדינת ישראל. חייבת להיות הנהגה ראויה, איכותית, מקצועית, הנהגה הרואה את צרכי העם, המדינה וכלל אזרחיה לפני כל עניין אישי, אינטרסנטי ומגזרי.

מדינת ישראל הולכת שוב לבחירות, בפעם הרביעית, המערכת הפוליטית מתחדשת לנגד עיננו, הגושים מתפוררים עד להתלכדותם מחדש. השמאל, הימין, המרכז, הם כבר לא הגדרות מדויקות, רמת הגמישות של מפלגות אלה כביצועיה של המתעמלת נדיה קומונצ'י. המציאות הישראלית המורכבת, המאתגרת, מחייבת שהטובים ביותר יגיעו לעמדות ההנהגה, שהמוכשרים ביותר, שומרי החוק, נקיי הכפיים, בעלי היכולות.

פוליטיקה מורכבת

שבענו הבטחות, קצנו בנאומים, מאסנו בפוליטיקה הקטנה המניעה את גלגלי הפוליטיקה הגדולה, לא כל רמטכ"ל יכול להנהיג את המדינה, לא כל גנרל יכול להיות מדינאי, לא כל נסיך יכול להיות מלך, לא כל יורשת עצר יכולה להיות מלכה, ולא כל איש רוח, רב, יכול להיות מנהיג. הטובים לפוליטיקה, הם הנשים והאנשים המבקשים לעבוד למען הציבור במדינת ישראל. לא שררה הם מקבלים אלא עבדות. אלה העומסים על גוום את כובד הזכות לצד כובד האחריות, כובד השליחות, הזכות לשרת את העם. אלו הבאים בידיים נקיות להחזיק בשרביט ההנהגה מתוך ענווה וצניעות.

הטובים לפוליטיקה, נשמע נאיבי להחריד, תמים להדאיג. די להביט בפוליטיקאים הנוכחים כדי להבין מה יעוללו עורבי הפוליטיקה הנוכחית למי שיחשוף בדל של תמימות, מכאן שהציפייה הזו נשמעת לא ריאלית, בלתי אפשרית, בדיונית, ובכל זאת. ובכול זאת לחלום. חייבים להמשיך, לשאוף לחולל שינוי. חייבים להמשיך כמו מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס, הפוליטיקאי הרומאי הידוע כ"קאטו הזקן", אשר התעקש כי חייבים להרוס את קרתגו, משפט שחתם כל אמירה שלו, בכל נושא.

חייבים להמשיך ולהאמין שהפוליטיקה המורכבת שלנו מחויבת שינוי, שהפוליטיקה שלנו חייבת להכיל בתוכה את המובחרים שבבנותינו ובבננו. ההנהגה שלנו חייבת להיות מורכבת מהטובים ביותר בחברה, בעלי יכולות, ביצועיסטים, אנשים אשר רוח בהם. הדמוקרטיה הישראלית חזקה ביותר, מבוצרת. לעומתה, ההנהגה הישראלית חלשה, מסוכסכת, מפלגת, המפוררת את המכנה המשותף הרחב. אוסף של פירומנים לצד כבאים, פורעי חוק לצד שומרי החוק, מפיצי שנאה לצד המבקשים להנמיך את גובה הלהבות. אנו חייבים פוליטיקה אחרת, פוליטיקאים אחרים. לא מלאכי עליון כי אם מלאכי שרת, המבינים את מהות שליחותם, למען העם, האזרחים, למען מדינת ישראל מצוינת יותר.