משרדי הממשלה רבים - וניצולי השואה עלולים לסבול

בימים אלה מתנהל מאבק פנים ממשלתי, שחשפנו (יום ב', 11.1.21), על-רקע הכוונה להעביר את הרשות לזכויות ניצולי השואה ממשרד האוצר למשרד לשוויון חברתי. זאת, בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה עם הקמת ממשלת האחדות של הליכוד וכחול לבן.

ה-"לקוחות" של הרשות הם הקשישים ניצולי השואה, שהם בין האוכלוסיות שנפגעו הכי הרבה בזמן הקורונה. הנתונים האחרונים מראים שבמדינת ישראל חיים 192 אלף ניצולי שואה ונפגעי התנכלות אנטישמית בתקופת השואה, שגילם הממוצע הוא 85. בכל חודש יותר מ-1,000 מהם הולכים לעולמם. הרשות לזכויות ניצולי השואה פועלת כיחידת סמך עצמאית במשרד האוצר, עם מערכות מחשוב, מידע, צוותי פיתוח ועובדים שתפקידם הוא לדאוג שאותם ניצולים יקבלו אחת לחודש את הקצבה שלהם, כמו גם טיפול רפואי ועוד זכויות שמגיעות להם על-פי חוק.

כאשר הוקמה ממשלת האחדות באביב האחרון דרשה מירב כהן מכחול לבן, שמונתה לתפקיד השרה לשוויון חברתי, שהרשות תועבר למשרדה. הסיבה העיקרית לכך לא הייתה דאגה לקשישים אלא כסף. התקציב הבסיסי של המשרד לשוויון חברתי הוא מזערי, וכהן למודת הניסיון מהשירות הציבורי ידעה שללא תקציב ראוי שתקבל מראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפני שהיא מתחילה לעבוד אין לה מה לעשות במשרד. זאת גם הסיבה שבגינה השרה גילה גמליאל ביקשה כשמונתה לתפקיד זה בעבר - וקיבלה - את מטה ישראל דיגיטלית (שבינתיים הועבר, יחד עם גופים נוספים, למשרד הדיגיטל הלאומי החדש). אגב, השרה כהן התפטרה לפני ימים אחדים מתפקידה ועזבה את כחול לבן לטובת שיבוץ ברשימת יש עתיד בבחירות הקרובות.

העברת משרד זה לא רק ניוד רהיטים

כהן הביאה להחלטת ממשלה שקובעת שהרשות תעבור למשרדה. אלא שהשרים שהצביעו בעד, כולל שר האוצר, ישראל כ"ץ, לא לקחו בחשבון עניין "שולי" ו"קטן": העברת משרד היא לא רק העברת רהיטים או ניוד עובדים, אלא גם מעבר של מערכות מידע רבות ומורכבות.

העברת רשות ממשרד ממשלתי אחד לאחר מחייבת העתקת כל משאבי המחשוב, לרבות מערכות המידע, השרתים והיישומים המיוחדים, למשרד המקבל, ובמקרה הזה למשרד לשוויון חברתי. במסמך שהוגש לוועדת הכספים צוין שהמשרד לשוויון חברתי כולו קטן בהיקפו מהרשות, והעברת משאבים לשם היא עבודה שתארך כשנתיים.

במכתב ששיגרה ממלאת-מקום מנהלת הרשות, עו"ד גליה מאיר אריכא, לשר האוצר היא מפרטת בצורה ברורה מדוע מערכות המידע ותשתיות המחשוב של הרשות לא יכולות לעבור, ויותר מכל, היא תיארה בו את הנזקים שיגרמו לאוכלוסייה החלשה והפגיעה שהיא משרתת. במילים אחרות, הנזק הישיר יהיה פגיעה בתשלומים לניצולי השואה ומניעת שירותים דחופים שהם זקוקים להם. זאת, בעוד שככל הנראה, מרבית עובדי הרשות יישארו במשרד האוצר, עקב הקושי להעביר עובדי ממשלה ממשרד בין משרדים. לפיכך, עלול להיווצר מצב שהרשות תצטרך להמציא את הגלגל מחדש - על גבם של הניצולים, כמובן.

העובדים מתוסכלים

משיחות שלא לציטוט עם עובדים ברשות עולה כי הם מרגישים מתוסכלים. ברור להם שמיד יפרשו את ההתנגדות שלהם על-רקע אישי, בטענה שהם לא רוצים לעבור. יהיה להם קשה להסביר שיותר מכל הם מודאגים מההשלכות שתהיינה למהלך המעבר על ניצולי השואה. הפעם, הם אומרים, זה לא מאבק על תנאי עבודה או על שכר, אבל אין מי שמקשיב להם.

העמדה של מנהלי ועובדי הרשות זוכה לתמיכה רחבה יחסית - מסגן שר האוצר, יצחק כהן, ומיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ אלעזר שטרן, שאף פנה לנתניהו בקריאה דחופה לעצור את הטירוף. יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, העביר החלטה שקוראת לממשלה לעצור את המעבר משתי סיבות: האחת - בגלל עניין תשתיות המחשוב, והסיבה השנייה והיותר קריטית - מדובר בממשלת מעבר ואין מי שיכול להעריך כיום מה תחליט הממשלה הבאה, אם וכאשר תקום אחרי הבחירות.

משאבי המחשוב לא על סדר היום - לא רק בממשלה

העדר תשומת הלב ל-IT בהחלטות שונות הוא לא תופעה שקיימת רק בממשלה. יותר מפעם אחת ארגונים מבצעים מהלכי ייעול לכאורה, מזיזים מחלקות ואפילו מבצעים מיזוגים ורכישות, כאשר לרוב, משאבי המחשוב לא עולים על שולחן ההנהלה הבכירה לפני קבלת ההחלטה, אלא רק כשמגיעים לשלב הביצוע. או אז מגלים שהתשתיות לא מתאימות, שהגוף הקולט כלל לא יכול להפעיל את המערכות, ועוד תקלות וסיפורים.

במגזר העסקי זה נפתר על-ידי השקעות של מיליונים. במגזר ממשלתי הסיפור קשה יותר, במיוחד כשמדובר בממשלת מעבר, שבה התקציבים מוקפאים - ובסוף, מי שמשלמים את המחיר הם ניצולי השואה. אותם לא מעניין תחת איזה משרד הרשות נמצאת ואילו מחשבים יש שם, כל מה שהם מעוניינים הוא לקבל את הרנטה שלהם בכל חודש לבנק, ואת שאר הזכויות שמגיעות להם. האם גם את זה רוצים לקחת מהם?

השורה התחתונה: התייעלות בממשלה היא דבר חשוב והעברת יחידות, אם היא תורמת לשיפור השירות, היא דבר מקובל. אבל הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יבינו שמאחורי כל מיזוג, העברה, מאבקי כוח וסמכויות יש תשתיות מחשוב, מערכות מידע ובעיקר אנשים. הם לא רהיטים, ולכן צריך לנהוג בהם ברגישות.