לך, גנץ, לך!

הפרשנים השונים משתמשים שוב ושוב במינוח "גוש המרכז-שמאל", בשעה שכלל לא קיים גוש כזה. מדובר למעשה במחנה של שמאל קיצוני יותר או קיצוני פחות, שכל המצע שלו מסתכם ב-3 מלים בלבד: "רק לא נתניהו!". אפילו בשביל יעד זה קיימים במפה הפוליטית גופים יעילים ומבטיחים יותר, שניהם ב"גוש המרכז-ימין", מינוח שכלל אינו קיים בפי השמאל/תקשורת.

במערכות הבחירות האחרונות מי שהתייצב בראשו של מחנה "רק לא נתניהו!" היה בני גנץ. למרות תדמיתו הפתטית הוא הצליח לכפות על נתניהו את כינונה של ממשלה פריטטית, ממשלה שמרגע הקמתה איבדה את היכולת להוביל ולהנהיג. כאשר לפלג המונה 19 ח"כים ניתנו כוח ועמדות ומספר תפקידי שר כמו לשאר הקואליציה - קרוב ל-60 ח"כים - וכן התחייבות למסור לגנץ גם את תפקיד ראש הממשלה, ניתנה לגנץ ולהקתו היכולת לטרפד את תפקוד הממשלה. כך קרה שבשנת המשבר הבריאותי והכלכלי החמור לא הייתה בישראל ממשלה של ממש. לא ברור מדוע נתניהו נכנע לסחטנות והסכים לשלם מחיר מופקע תמורת מקלות בגלגלי ממשלתו.

בכל תקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית תפקדו גנץ ושריו כאופוזיציה פנים-ממשלתית, ובהקשר זה הפריעו לתפקוד הממשלה יותר מאשר עשו זאת אנשי האופוזיציה הרשמית, שנראו אחראים יותר. כך היה השר אבי (עבד כי ימלוך) ניסנקורן שהשאיר אדמה חרוכה במשרד המשפטים ופגע קשות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. כך הייתה השרה אורית פרקש-הכהן שהתנגדה למהלכים רבים במאבק נגד נגיף הקורונה. כך היה יו"ר ועדת החינוך, ח"כ רם שפע, שטירפד את צעדי הממשלה לצמצום התחלואה במערכת החינוך, ומי יודע בכמה חיי אדם עלתה המגלומניה שלו. כך היה שר החוץ גבי אשכנזי, יחד עם גנץ עצמו, שהכשילו את החלת החוק הישראלי על היישובים היהודיים ביהודה, בשומרון ובבקעת הירדן, ובכך גרמו להחמצה של הזדמנות היסטורית ואולי אף בכייה לדורות. השמאל שלט בממשלת "ימין", בבחינת הזנב המכשכש בכלב. לא ברור מדוע נתניהו איפשר לשני השרים הבכירים של כחול-לבן לפעול עצמאית ב-וושינגטון ולגרום למחדל היסטורי זה.

בכל תקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית תפקדו גנץ ושריו כאופוזיציה פנים-ממשלתית. גנץ אישית הכשיל כל צעד שניסתה הממשלה לנקוט כדי להתמודד עם משבר הקורונה. באופן עקבי הוא גרר את הממשלה לדיונים עקרים ואינסופיים, שחזרו על עצמם בכל כמה ימים, ומנעו מהממשלה לעסוק גם בנושאים חשובים אחרים. באופן עקבי הוא עמד על המקח לגבי כל סגר וסחט את קיצורו ואת ההקלות בו, ובכך הביא לבלבול הציבור ולעלייה בתחלואה ובתמותה. באופן עקבי הוא גרם לקיצור כל סגר משבועיים לשבוע ו/או מ-7 ימים ל-4 ימים, וכך גרם להכפלה ולבזבוז זמנה של הממשלה על גחמותיו הפוליטיות. באופן עקבי הוא גונן בלהט על זכות ההפגנה של המפגינים בבלפור, אבל דרש שלילה של זכות ההפגנה ושל זכות התפילה ממפגינים שאינם משתתפים ב-"בלפוריאדה".

בכל תקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית הציגו גנץ ושריו את עצמם כמגיני הדמוקרטיה ושלטון החוק, בשעה שכפו את דעתו של מיעוט (19 ח"כים) על קרוב ל-60 ח"כים. אמור מעתה: עריצות המיעוט! הם ניצלו את מצוקתו הפוליטית (והמשפטית) של ראש הממשלה והערימו קשיים בדרכו.

מדיניותו האובדנית של שר הביטחון גנץ החמירה את המשבר הבריאותי, הכלכלי והפוליטי החמור. התנהלותו האובדנית של יו"ר כחול-לבן גנץ דרדרה את מפלגתו אל סף אחוז החסימה. גחמותיו של גנץ מובילות לסגר רביעי ולבחירות חמישיות. הגיע הזמן שהציבור יוליך אותו החוצה. לך, גנץ, לך!