שלכת וגידולי פרא ערב הבחירות

מרוב יבול הפרחים, חלקם קוצניים, וְהַפִּטְרִיּוֹת, חלקן רעילות, שצמחו בִּשְׂדֵה הפוליטיקה עם הגשמים והבחירות הַקְּרֵבוֹת, נעשה קשה כבר להבחין בין אלו לאלו, ועתה החלה השלכת וכל הנטיעות החלשות נעקרו וחלפו עם הרוח, שנשאה עמה, למרבה הצער, גם אנשים ראויים שיחסרו לנו בכנסת החדשה.

אמש הוגשו לוועדת הבחירות 39(!) רשימות של מועמדים לכנסת. זו פריחה מיותרת של רסיסי מפלגות ששוב ירחיקו כל סיכוי להקמת מפלגות רעיוניות גדולות שימנעו סחיטה והעדפת המיעוט שהרסיס מייצג על פני כלל הציבור [דוגמת אורלי לוי, או אפילו ליצמן]. יש מי שהמספר הזה, 39, מזכיר לו את ארבעים המלקות חסר אחת שהיו בדיני העונשין של קדמונינו, ממש כפי ש-36 השרים בממשלה הגרועה היוצאת מזכירים בדרך ההיפוך את ל"ו הצדיקים הנסתרים. אך לא באנו לעסוק בגימטריא.

רבים, טובים וגם פחות טובים, לוטשים עיניהם להגה השלטון. לחלקם העיקר הוא טובת המדינה כשהם מאמינים שֶׁיֵטִיבוּ להנהיגה, אחרים רואים בעיקר את טובת עצמם, כפי שקורה אצלנו בשנים האחרונות, ואחרים חושבים גם זאת וגם זאת. מפליא הדבר שגם אישים שכיהנו זמן רב בכנסת או שעסקו בפוליטיקה ועסקנות, כה טעו בהערכת כוחם או כוח משיכתם בציבור. כך אירע לפרץ, שלח, חולדאי, יעלון, שמולי, ניסנקורן, ליבני, מופז ועוד. הם כשלו ונישאו עם הרוח, אך הם אנשים או אף אישים ראויים, שיכלו לתרום או להוסיף ולתרום, בכנסת ובממשלה והם יחסרו מאוד בכנסת הקרובה. "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים".

כואב הלב על בני גנץ, "נסיך דמות היגון", שהביא צרות אלה של ממשלת-מעבר והקדמת הבחירות על ראשינו. אדם הגון ותמים שפחד ליטול את רסן השלטון שכבר ממש היה בידיו ובחר להאמין לנתניהו. עתה הוא נותר בספינה שֶׁנְטָשׁוּהַּ כל מלחיה, כלשון אותו שיר, וכמנהג קברניטים בְּחֵילּוֹת ים נותר לבדו על הסיפון וטובע עם ספינתו. כך אנו צפויים להשאר עם שרים [חלילה] וח"כ "מהוללים" כמו מירי רגב, אמיר אוחנה, מיקי זוהר, אסנת מארק, ד"ר קרעי, דוד ביטן, דוד אמסלם, אורלי לוי-אבקסיס, חגית משה, בן גביר ודומיהם.

כוח חדש

בנימין (ביבי) נתניהו מחזיק בהגה השלטון יותר מדי זמן. לא בִּכְדִּי מדינות נאורות כמו צרפת וארה"ב [אחרי רוזוולט שכיהן 3 קדנציות] הגבילו את תקופת שלטונם של הנשיא ורה"מ לשתי קדנציות. כידוע ששלטון ממושך מדי משחית וברור כבר שכך הדבר גם בישראל. פה נוסף נופך נוסף בכך שלצד נתניהו נוטלים מאחורי הקלעים חלק ממשי בשלטון גם רעייתו הכבודה ובנו יאיר ופניני לשונו. בשנה הקודמת מרבית המייחלים להחלפת השלטון או לפחות לרענונו תלו תקוותיהם בכחול-לבן וארבעת קודקודיה, אך בני גנץ וגדי אשכנזי [רמטכ"לים!] הכזיבו כפוליטיקאים ובמקום להחליף את השלטון, כאשר ההגה כבר היה לרגע בידיהם, הצטרפו לממשלה בראשות ביבי, ממשלה שכל כולה היא כשלון מוחלט.

בנט ושקד שהלכו בעיניים עצומות אחרי ביבי הפקירו את הציבור הדתי-ציוני שהובילו ופרשו והקימו גוף קיקיוני שלא עבר את אחוז החסימה. הגם שעתה בנט התפכח מעט מביבי והציב עצמו כמועמד לראשות הממשלה, עדיין אינו ראוי לאמון. הציונות הדתית התפצלה, סמוטריץ' התאחד או אוּחַד לפתע עם בן גביר, איחוד שירתיע רבים, חגית משה שנבחרה להובלה כבר הצטרפה לביבי ששיחד אותה בהבטחה שימנה אותה לשרה, ושוב ציבור חשוב וערכי זה נותר ללא מנהיגות ראויה.

רבים, שנכזבו מכחול-לבן ואינם מאמינים בבוגי יעלון, מנהיג ראוי ובעל עקרונות, ו"תלם" מפלגתו שבינתיים כבר התפרקה, תלו ותולים תקוותם להחלפת השלטון בגדעון סער, שפרש באיחור ניכר מהליכוד, מצד אחד ובמרב מיכאלי מצד שני. חולדאי, משהבין את דלות כוחו לאחר שנמנע מלהצטרף ל"עבודה" יצא מהמרוץ ושב למשרתו בעירית ת"א. אך במקומו בשמאל עלתה מרב מיכאלי שהפיחה רוח חדשה בשרידי מפלגת העבודה, נמנעה מלצרף את מרצ, את שלח, כך שהמתמודדים שכוונתם אכן לסלק את נתניהו מהשלטון הם גדעון סער מימין, לפיד מהמרכז, ומיכאלי משמאל. וגם ליברמן המצוי מעבר לאופק. "ימינה" מפלגתו של בנט מרחפת אי-שם בערפל או בעננים ודומה שתתמוך בביבי אחרי הבחירות ואולי אף לפניהן.

בכדי להחליף את ביבי חייב להיות ריכוז כוחות גם אם השקפותיהם של הנאספים שונות. אחרי סילוקו של ביבי יוכלו לבנות קואליציה ביניהם אך השאלה היא אם סער, לפיד, ליברמן ומיכאלי ישכילו להתאחד יחדיו מול ביבי ואולי לצרף למאמץ זה גם את בנט ו"ימינה" שלו הפוזלת לשני הכוונים אך כרגע היא משענת קנה רצוץ. אפילו אפשר לגייס, להחלפת השלטון, את "הרשימה המשותפת" שסולדת מאוד מביבי, לאחר שעקר מתוכה את "הברית המשותפת" [רע"מ] של מנסור עבאס שלבטח יתמוך בביבי. הסיכוי לשיתוף פעולה היקפי והתקפי כזה שואף לאפס.

אם נתעלם לרגע מן השמאל החלש למרות שמשהו בו חדש, הבחירה נותרת בין סער ללפיד. ללפיד יש מנגנון משומן למדי אך גם יריבים אישיים רבים וגם אין סיכוי שהמפלגות הדתיות לסוגיהן תלכנה עמו. סער הוא כוח חדש ועולה ויש סיכוי שיעלה בידו לפעול יחד עם חלק מהדתיים, עם 'יש עתיד' של לפיד ועם בנט, אם זה לא ישוחד שוב בכס שר הביטחון אצל ביבי. פרט לשיקולי אגו אין סיבה שישראל ביתנו של ליברמן, ימינה של בנט, אנשי מפד"ל שלא יצביעו עבור בן-גביר ואפילו אנשי שמאל-מרכז שֶׁקָצָה נפשם מביבי וחבורתו ומדלותה של העבודה שמנהיגיה עד כה הכזיבו.

שוב אנו עומדים בפני כד שבור לרסיסים. היש מי שידביק את שבריו, יקים את הכד וימלאהו?