אף על-פי כן - גדעון סער, וגם ריבלין

המתקפה התקשורתית והדיפלומטית של מדינת ישראל על בית הדין הבינלאומי בהאג היא מסווה לשורה של כשלים שנובעים מההשקפות השמאלניות השולטות בפרקליטות ובמשרד החוץ מחד-גיסא, ומבורות במשפט הבינלאומי, מאידך.

האנטישמיות לא הלכה לשום מקום, האנטישמיות חיה, קיימת ומרימה ראש, האנטישמיות הוותיקה והחדשה מזכירה לנו ששום דבר לא השתנה. כמעט שום דבר, יש לנו מדינה יהודית-דמוקרטית, אשר מחובות השנאה וממטחי האיבה, קמה והייתה לפנינה בכתר האנושות.

אבקש להגיב על תוכנית לה האזנתי בערוץ הכנסת, שדיווח על ממצאי סקר, שנערך בימים אלו, לפיו כ-70% מהנשאלים תומכים בהתערבות צבאית מול נוכחות אירנית, רק 19% התנגדו. לצערי, שמעתי ביטויי שביעות רצון מחברי הכנסת, שהתבקשו להגיב לממצאי הסקר.

תרשמו בפיכם את התאריך 6.4.21 - זהו היום בו נאשם בפלילים חמורים מקבל מנשיא המדינה את המנדט לכונן ממשלה בישראל! זו סיטואציה הזויה. אין דמוקרטיה בעולם, ולפי מיטב ידיעתי, לא הייתה עד היום, בה נאשם בפלילים שמשפטו מתנהל בבית משפט על עבירות כה חמורות, מקבל מנדט לכונן ממשלה בראשותו. אני יודע שטענת המצדדים בנתניהו תהיה שזהו החוק. והם יצדקו. אני מבקש לשאול בהקשר זה, האם אלה שביצעו מעשים חמורים ביותר, בזמנים שונים ובמקומות אחרים בעולם, והועמדו לדין, תוך שהם טוענים שהם רק ביצעו את החוק, את הפקודות, האם גם אלה צדקו בטענתם? אל יטעו הקוראים: איני מתכוון לפן המוסרי אלא לפן המשפטי. מעניין אם יהיו כאלה אשר ינסו להשיב לשאלה זו!